הבלוג

פתאום באמצע חופשה משפחתית עולה בי חרדה, ככה באמצע קופנגן. במקום הכי לא מתאים לחרדה. אז תיעדתי את מהלך פירוק המוקש הזה. איך להיות על זה גם ברגעים שהמוח שלנו מסתובב ממוקשים.

המשוואה פשוטה – האם אנחנו ערים לצרכים שלנו או לא. צרכים שאנחנו לא ערים להם, מתפתחים להיות מחלות, אובססיות והתנהגויות לא מיטיבות. צרכים של ילד שלא רואים, הופכים להיות שריטות. הכל שאלה של מה נסכים לראות. בתמונת מציאות שנביא לחיים שלנו באופן אקטיבי, בעצירה שלנו לראות א המציאות נוכחה, בהסתכלות על החלק של הירקות בבופה ולא על החלק של המטוגנים. הכל שאלה של מה נסכים לראות מה תעשו בתחילת השנה הזו כדי לראות מה אתם צריכים? שנה טובה

חשבו על כמות הפעמים שהתכנסתם לתוך אשמה במקום להתקדם לתוך אחריות. האשמה היא אחד הדברים המסרסים ביותר את קבלת ההחלטות שלנו, שהוא שריר מיומן דיו שלפעמים נתפס כ’חלוד’. אבל האמת שאין קושי בקבלת החלטות. יש קושי בלהכיל את האשמה. ואם נכוון את האנרגיות לקושי האמיתי, נוכל להתחיל לפרוץ קדימה.

סיפור אישי על נקודות שונות בזמן שהביאו אותי לשינוי בדרכים לא קונבציונליות. מפסיכדלים, EMDR, תטא, מדיטציה וכמובן – ניהול עצמי

ליפול מהסוס ולסטות מהדרך זה הדבר הברור שכבר לא אמור להפתיע אותנו. הבחירה והחופש שלנו הם מה שירים את גרגר האורז, או ישמידו אותנו

האם טכנולוגיה יכולה לקחת את מקום האדם? כן. וזה חדשות מעולות. אפשר להיות פחות עובדים ויותר בני אדם. בואו נדבר על זה