הגישה
על זה היא תפיסת עולם שלפיה האושר שלנו תלוי במידת התחושה שאנחנו על זה באספקטים השונים של החיים שלנו.
מה זה אומר בעצם?
להיות על זה כגישה לחיים, משמעו להיות בתנועה מתמדת – ולו הכי קטנה, בשלל התחומים שמרכיבים את החיים שלנו.
כשאדם הוא על זה, לא תמיד הוא ידע איך לפתור כל בעיה, לא תמיד תהיה לו מוטיבציה, לא יחסרו הימים שבהם הוא לא יהיה על זה בכלל –
אבל המיינדסט הוא של לייצר תנועה תמידית.
לפעמים, התנועה שלנו דורשת עזרה חיצונית (מחקר, טיפול) אבל התנועה להתקדם ולהביא אותם, היא התנועה.
לפעמים ברייק מתוכנן או ספונטני מהכל, היא תנועה גם כן. כל זמן שאנחנו גם יודעים לחזור מהם.
להיות על זה, זו האחריות הרדיקלית שלנו כלפי עצמנו.
כמי שמבינים שזמננו קצוב מאד ובתוכו, יש ימים ארוכים מאד
ואנחנו רוצים שבהם נחוש ככל האפשר, מסופקים ושבעי רצון.
לא תמיד נצליח לנהל את עצמנו, המציאות תמיד תפתיע אותנו, לא נוכל לשלוט בהכל,
אבל להיות על זה, משמע להיות מצויד בכלים לצד המיינדסט לחזור תמיד לדרך הרצויה לנו.
אדם שנאמן לרצון להיות בתנועה ומבין שהתנועה קדימה וההתפתחות עצמה היא מה שחשוב, יוכל להיות בסלחנות גדולה יותר כלפי הנפילות מהדרך והאתגרים שצצים ולראות גם בהם חלק מהדרך.
מה שלא נע, קמל. Acta Non Verba (פעולות, לא דיבורים).
בואו נפרח.
מי אני
מאז שנת 2000 אני עוסק נון-סטופ בחקר של העצמי שלי ואיך לשפר את החיים שלי. בהתחלה כדי לעזור לעצמי לצאת ממקומות אפלים שהגעתי אליהם,
אח”כ כדי להתמודד עם ה ADHD שלי, כדי להמשיך לעשות דברים שאני אוהב בלי שארגיש שאני נכשל ומפספס.
ככל שהתקדמתי בחיפוש שלי, הבנתי שמה שעובד לי זו גישה משולבת,
כזו שבה אני בודק עם הלב שלי מה הוא רוצה ונותן לו לנוח כשהוא צריך
ומצד שני גישה מגה-פרקטית שמסתמכת על כלים דיגיטלים, שיטות עבודה ונהלים ויצירת תנועה כל הזמן.
החיים אחרי הכל, הם דינמים אז הייתי חייב לייצר לעצמי דרך עבודה שתתחשב בדינמיות שלהם, שמשפיעה כמובן גם עלי.
העשיה שלי בעל זה היא הפצה והעברה של רעיונות, דרכים וכלים שעברו דרכי ואימצתי
או דברים שאני לומד תוך כדי תנועה ואני משתף מ’תוצאות המחקר’ הזה על עצמי.
אני מאמין גדול ברוח האדם, דווקא כי אני עצמי מתמודד עם פוסט-טראמה,
וראיתי איך אפשר לעבוד לצידה בדרכים שעליהם אני מדבר ב’על זה’.
לכולנו יש את הסיפור והצלקות שלנו, השאלה אם ניתן להם להגדיר את איכות החיים שלנו
או שנתעקש, יום יום, כולל בימים שבהם זה לא יצליח, על לבחור בנו.
בעשייה שלי הייתי שותף להקמה וניהול של שתי חברות תקליטים (אירסיי, אנובה), ליוויתי הקמה של שלושה סטארטאפים כסמנכל דיגיטל (איי-אלבומס,hearmeout,Tonara), כתבתי שני בלוגים (Small Town Romance, In Your Mama), הגשתי תכניות בשלוש תחנות רדיו (הרדיו הבינתחומי, Resonance radio London, רדיו מהות החיים), הוצאתי שלושה אלבומי סולו ועוד אני לא זוכר כמה עם להקות שונות.
הקמתי חברת דיגיטל (Lentils), הקמתי את על זה.
התחתנתי עם מירב, תמרה נולדה, הרמתי פודקאסט, אני מתאמן, אוכל לא רע, מתרגל בודהיזם, קורא לא מעט ונושם. כל הזמן נושם.
אני מצליח לנהל את הכל לא רע בכלל ודברים קורים.
התשוקה שלי, היא לעזור לאנשים לעשות את זה גם כן.
ולכן, הקמתי את על זה.
למה
עכשיו
ולמה
אני?
אני מאמין שאנחנו צועדים בתוך תקופה מבלבלת ומבולבלת לחלוטין של העדר פוקוס וביצוע משימות שלא בהכרח מייצרות לנו התקדמות בתחומים הרצויים לנו. הבעיה העיקרית היא הגניבה שיטתית של תשומת לב שאותה אנחנו מוסרים לכל מי שרוצה לקחת אותה — אדם או אפליקציה.
השילוב הזה מוביל לשורת בעיות. תחושות של ‘לא מספיק’, של תסכול ושל פומו הפכו להיות חלק אינטגרלי מהחיים שלנו – וכולנו מקבלים את זה באנחה חצי מיואשת ש’זה העולם היום’. אין סיבה שזה יהיה ככה. בלי לקחת את האחריות על האחריות עצמה – הבעיה הזו רק תחריף. הבחירות שלנו הן הכח הסודי שלנו. זה הזמן לבחור בעצמכם.
הרצון שלי הוא שכל אדם ואדם ידע וירגיש שאפשר וצריך להוציא יותר מהחיים, ויש להתאים את דרכי העבודה והחשיבה שלנו, לצרכי המציאות הנוכחית.
גישת Human-Centric
בשנים האחרונות כולם מדברים על ‘אפקטיביות’ כאיזו מטרה סופית. קטע מערבי מוזר אבל אני לא מאמין בזה. כלומר, ברור שחשוב להיות אפקטיבים אבל בעיקר חשוב שהאפקטיביות הזו תהיה מותאמת לכם ושלא תנסו לדבוק בערכים וסטנדרטים שלא מתאימים לכם.
אני בא לשנות לכם את התפיסה, שהחיים שאתם רוצים לעצמכם, הם אפשריים, בכך שנטמיע בהם גישה ניהולית.
ולכן כל הגישה שלי היא לשים את המשתתפים במרכז.
אני לא סתם בא ללמד חומר תאורטי וללכת הביתה.
הגישה שלי מגיעה מרוך וחמלה וההבנה שכולנו הרים של רגשות וכך אני מתייחס למשתתפים בתהליכים, באימונים הפרטיים, בהרצאות ובסדנאות שלי.
תקראו לזה אפקטיביות וסיסטם תחת שמיכה של מיינדפולנס.