nottimemgmt

למה להתרחק מהמושג ניהול זמן?

(ואיך זו בעצם אמירת הפאק-יו לעולם הישן)

הסיפור עם המושג ‘ניהול זמן’ הוא סיפור די מעצבן.

בעולם, כל דבר זז על בסיס אנרגיה — דלק, חשמל, כסף, זמן, קיטור, משאבים אנושיים.
וכשהעולם הארגוני עבר מהתעשייה לעבודת מידע, נולדה בעיה:
אי אפשר לשים עוד אנשים על פס ייצור כשמה שצריך לייצר הוא… אימיילים, רעיונות, אקסלים.

אז המציאו משהו חדש: ניהול זמן.
שם כולל שמנסה לסחוט יותר תפוקה מהאדם בעזרת מטרות, ייעול, לו”זים, שיטות.

וזה עבד — בתוך ארגונים.

כי בתוך ארגון יש לכם:

  • שעות עבודה ברורות

  • תקציב

  • בוס

  • יעדים

  • סכנה לפיטורין אם לא תעמדו במה שצריך

 

והמערכת דוחפת אתכם קדימה. זו מעטפת שעוזרת לכם לתפקד.

רק שאנחנו לא ארגון, אנחנו אדם

ולאדם יש מערכת עצבים.
מערכת שמושפעת מכל פיפס בעולם:
מנה פלאפל שפוצצה אתכם, מייל מבאס, טנטרום של הילדה, מבזק חדשות, מבט מהבוס, מלחמה, חטופים, מזג אוויר, חשבון חשמל מוגזם —
הכול נכנס. הכול נרשם. הכול מפעיל.

ובזמן שהמערכת דרוכה — אתם מצפים מעצמכם לתפקד כאילו אתם במיטבכם.
לפי לו”זים, משימות, יומנים, ציות קפדני.

זה לא רק לא הגיוני — זה גם לא אנושי.

ולכן אני פוסל את המושג ניהול זמן ואפילו קצת בז לו.

אפשר להתעקש, לצעוק על עצמכם להיות ממושמעים, להתבאס על כל סטייה מהתוכנית, אבל מה הטעם אם זה רק מעמיק את התחושה שאתם לא בסדר?

ניהול עצמי — זה מה שצריך.
כמה מילים על ההבדלים כאן

ניהול עצמי לא עוסק בכמה הספקתם.
הוא עוסק בשני דברים:

  • מה רציתם לעשות?

  • ומה באמת אפשרי עכשיו?

בין הרצון לביצוע יש פער — והפער הזה משתנה מרגע לרגע.

 ניהול עצמי הוא מיומנות של התבוננות במה נכון לעכשיו, ואחריות לעשות אותו.
מצד אחד: לא לוותר.
מצד שני: לא להילחם בעצמכם.
וזו נקודה קריטית.

ניהול עצמי מתבסס על עקרון שאני קורא לו אחריות חומלת. מעיין שילוב של שני האספקטים הכי חשובים לאדם – לנוע ולנוח.

לנוע שלא מתוך מלחמה עם המציאות

לאף אחד אין משמעת ברזל. זה לא אנושי ואין סיבה לחפש ‘לשפר משמעת עצמית’.
אנחנו צריכים רק לחפש איפה ועד כמה אנחנו יכולים לבצע את מה שצריך בהלימה עם מה שנכון לכרגע.

לא צריך לקבוע ‘זמן נטפליקס’ ביומן.
רק להקשיב ליכולות שלנו,
ובמקביל, להיות נאמנים לאחריות שלנו.

וזה השילוב שמייצר תנועה.

כי אחרת, אתם תמשיכו לתכנן —
ולא תעשו.

תכתבו מטרות —
ותרגישו תקועים.

תציבו יעדים —
ותסיימו את היום בתחושת כישלון.

כשאתם מתחילים לנהל את עצמכם באמת —
אתם בונים גמישות, חוסן, תחושת שליטה, והכי חשוב: תנועה קדימה.

לא מושלמת.
לא תמיד על פי התוכנית.
אבל שלכם.
ובתוך החיים.

ובעיני, ככה, מייצרים חיים שראוי לחיות אותם.

דילוג לתוכן