דמיינו שאתם מוזיקאי.ת ג’אז. נכנסים ועולים לבמה עם אורות מעומעמים.
השנה היא 1961. הלוקיישן הוא מועדון ג’אז ניו יורקי. העשן לא מאפשר לראות כלום.
פתאום אתם מגיחים מתוך העשן למרכז הבמה.
אין לכם תווים. הכל הולך להיות מאולתר.
זו השנה החדשה שלנו.
אין תווים, תרקדו, או תאלתרו.
ההנחיה היחידה שלכם לעצמכם –
באיזה סולם תנגנו, מהם העקרונות הבסיסים שאליהם תצמדו,
והקהל – שצמא לשמוע את הקול הייחודי שלכם.
זוהי למעשה אחריות רדיקלית במלוא מובן המילה –
מופע ג’אז שבו אתם המלחינים והמבצעים, מגיבים לאנרגיה שבחדר ולפעמות הלב שלכם.
השנה היא 1961. הלוקיישן הוא מועדון ג’אז ניו יורקי. העשן לא מאפשר לראות כלום.
פתאום אתם מגיחים מתוך העשן למרכז הבמה.
אין לכם תווים. הכל הולך להיות מאולתר.
זו השנה החדשה שלנו.
אין תווים, תרקדו, או תאלתרו.
ההנחיה היחידה שלכם לעצמכם –
באיזה סולם תנגנו, מהם העקרונות הבסיסים שאליהם תצמדו,
והקהל – שצמא לשמוע את הקול הייחודי שלכם.
זוהי למעשה אחריות רדיקלית במלוא מובן המילה –
מופע ג’אז שבו אתם המלחינים והמבצעים, מגיבים לאנרגיה שבחדר ולפעמות הלב שלכם.
הסווינג
בג’אז, יש מושג שבטח שמעתם שמכונה ‘סווינג’.
זו מילה שמציינת בצורה מסוימת אלמנט של קצב ותנועה,
אבל בתכלס אי אפשר באמת להגדיר את זה.
אפשר רק להרגיש את זה. כשהסווינג קורה, אתה יודע שאתה בסווינג.
זו מעיין זרימה, גלישה על גל,
רגע של איחוד כזה עם האנרגיות והפעמות והעשן והניו יורק וה-1961.
סווינג.
הוא קורה כשאנחנו קורים, כשאנחנו לגמרי נוכחים, ב-Zone שלנו.
כשהכל דופק ביחד.
זו הגרסה המוזיקלית של מה שידוע כ flow state,
המרחב הפסיכולוגי הייחודי הזה שבו אנחנו ככ מוטמעים במשהו,
עד שהזמן פשוט עומד.
זו מילה שמציינת בצורה מסוימת אלמנט של קצב ותנועה,
אבל בתכלס אי אפשר באמת להגדיר את זה.
אפשר רק להרגיש את זה. כשהסווינג קורה, אתה יודע שאתה בסווינג.
זו מעיין זרימה, גלישה על גל,
רגע של איחוד כזה עם האנרגיות והפעמות והעשן והניו יורק וה-1961.
סווינג.
הוא קורה כשאנחנו קורים, כשאנחנו לגמרי נוכחים, ב-Zone שלנו.
כשהכל דופק ביחד.
זו הגרסה המוזיקלית של מה שידוע כ flow state,
המרחב הפסיכולוגי הייחודי הזה שבו אנחנו ככ מוטמעים במשהו,
עד שהזמן פשוט עומד.
סינקופה
אבל איך מוצאים סווינג בעולם שמרגיש תמיד כמו פאנק-רוק גרוע וקלישאתי וקאוטי, יותר מאשר סווינג אלגנטי, ניו יורקי, 1961-י.
התשובה טמונה במושג מוזיקלי נוסף שאולי אתם מכירים. סינקופה.
סינקופה, היא ההדגשה שבין הפעמות.
כלומר
תספרו רגע
אחד
שתיים
שלוש
ארבע
אחד
שתיים
שלוש
ארבע
ואחרי כמה פעמים כאלה ברצף, תזרקו פנימה את המילה and
כלומר
אחד and
שתיים and
שלום and
ארבע.
כל and כזה, הוא סינקופה.
הפעמות הן הספרות וכשאתם אומרים and, זו הסינקופה.
אל תסתבכו עם זה ובואו נמשיך את הפוסט.
הרי הקצב הוא אחד שתיים שלוש ארבע נכון?
והסינקופה הוא מה שקורה בין הספרות נכון?
וככה החיים. יש את הקצב הטבעי המתוכנן, שיושב על לופ אינסופי עד שמתים
ובין הספרות האלה, יש אתגרים והזדמנויות שיכולים להעיף אותנו מהקצב
אם אנחנו לא מתאמנים כל הזמן בשמירה על קצב.
אבל אם אנחנו מתאמנים כל הזמן בשמירה על קצב, הסינקופות מוסיפות לנו טעם נוסף ותיבול לחיים.
אבל מה שיהפוך את האתגרים להזדמנויות –
זה שאנחנו יודעים שאפשר לסמוך על עצמנו שאנחנו שומרים על אחד שתיים שלוש ארבע,
כדי שנוכל להפיק את הכיף בסינקופות ולא לצאת מהסדר הבסיסי הקיים.
סינקופות בחיים הם הפיטורין שהפכו לשינוי קרייריסטי מדהים,
או הפרידה שהפכה להיות מסע גילוי עצמי משוגע,
או מגפה עולמית (או אם אתם בצד השני – מה שמשווק כמגפה עולמית) שגורמת לך להעריך את מה שבאמת חשוב.
או במקרה שלי, חופשה רגילה בקונפגן תאילנד שמתגלגלת לשיחות בריכה
שמתגלגלות לסיור שטח שמגלגל לרכישה של בית ומעבר והעתקת החיים שלנו לכאן, שנה אחרי.
‘מוזיקה יכולה לשנות את העולם כי היא יכולה לשנות אנשים’, אמר בונו מ-u2 כשעוד היו להקה טובה.
אבל מה אם היינו יכולים לשנות את העולם שלנו על ידי זה שהיינו מתנהגים כמו הג’אזיסט הניו יורקי ההוא וחווים את החיים כמוזיקה?
כשמאמצים את הסינקופות ומתעקשים על לסנכרן את עצמנו כדי להיות בסווינג,
אנחנו לא רוק עוברים דרך היומיומיות הרגילה – אנחנו יוצרים אמנות.
החיים שלנו הופכים להיות קומפוזיציה דינמית, לא רק דף סטטי של תווים.
התשובה טמונה במושג מוזיקלי נוסף שאולי אתם מכירים. סינקופה.
סינקופה, היא ההדגשה שבין הפעמות.
כלומר
תספרו רגע
אחד
שתיים
שלוש
ארבע
אחד
שתיים
שלוש
ארבע
ואחרי כמה פעמים כאלה ברצף, תזרקו פנימה את המילה and
כלומר
אחד and
שתיים and
שלום and
ארבע.
כל and כזה, הוא סינקופה.
הפעמות הן הספרות וכשאתם אומרים and, זו הסינקופה.
אל תסתבכו עם זה ובואו נמשיך את הפוסט.
הרי הקצב הוא אחד שתיים שלוש ארבע נכון?
והסינקופה הוא מה שקורה בין הספרות נכון?
וככה החיים. יש את הקצב הטבעי המתוכנן, שיושב על לופ אינסופי עד שמתים
ובין הספרות האלה, יש אתגרים והזדמנויות שיכולים להעיף אותנו מהקצב
אם אנחנו לא מתאמנים כל הזמן בשמירה על קצב.
אבל אם אנחנו מתאמנים כל הזמן בשמירה על קצב, הסינקופות מוסיפות לנו טעם נוסף ותיבול לחיים.
אבל מה שיהפוך את האתגרים להזדמנויות –
זה שאנחנו יודעים שאפשר לסמוך על עצמנו שאנחנו שומרים על אחד שתיים שלוש ארבע,
כדי שנוכל להפיק את הכיף בסינקופות ולא לצאת מהסדר הבסיסי הקיים.
סינקופות בחיים הם הפיטורין שהפכו לשינוי קרייריסטי מדהים,
או הפרידה שהפכה להיות מסע גילוי עצמי משוגע,
או מגפה עולמית (או אם אתם בצד השני – מה שמשווק כמגפה עולמית) שגורמת לך להעריך את מה שבאמת חשוב.
או במקרה שלי, חופשה רגילה בקונפגן תאילנד שמתגלגלת לשיחות בריכה
שמתגלגלות לסיור שטח שמגלגל לרכישה של בית ומעבר והעתקת החיים שלנו לכאן, שנה אחרי.
‘מוזיקה יכולה לשנות את העולם כי היא יכולה לשנות אנשים’, אמר בונו מ-u2 כשעוד היו להקה טובה.
אבל מה אם היינו יכולים לשנות את העולם שלנו על ידי זה שהיינו מתנהגים כמו הג’אזיסט הניו יורקי ההוא וחווים את החיים כמוזיקה?
כשמאמצים את הסינקופות ומתעקשים על לסנכרן את עצמנו כדי להיות בסווינג,
אנחנו לא רוק עוברים דרך היומיומיות הרגילה – אנחנו יוצרים אמנות.
החיים שלנו הופכים להיות קומפוזיציה דינמית, לא רק דף סטטי של תווים.
הדיסוננסים
אז תגידו ‘אנלוגיה יפה למוזיקה, מה עם דיסוננסים?’
ואני אגיד – לגמרי.
הדיסוננסים, התווים המתנגשים הקשוחים הצורמים שנשמעים לנו בעולמות מסוימים כמו ‘זיוף’,
אבל בעולמות של ג’אז – אנחנו לא נמנעים מדיסוננסים.
זה כביכול זיוף אבל כזה שמזמן פתרון.
ירידה לצורך עליה, אם תרצו.
הדיסוננס מוסיף מתח, מורכבות ועומק למוזיקה. אלה אינם כשלונות.
הם הזדמנויות לפתרונות הרמונים, לצמיחה.
אז עם בואנו לשנה החדשה, בואו לא ‘נציב מטרות’. אלא נייצר לעצמנו set-list.
לא רק לתכנן, אלא לזכור שהחיים זה ג’אז והג’אז פורח כשאנחנו מאלתרים.
לא רק לחיות, אנחנו חייבים למצא סווינג. והסינקופות האלה.
בין הפעמות של הקצב, הפעמות של הלב, והדיסוננסים – כל אלה אינם מכשולים.
הם המוזיקה עצמה.
ואני אגיד – לגמרי.
הדיסוננסים, התווים המתנגשים הקשוחים הצורמים שנשמעים לנו בעולמות מסוימים כמו ‘זיוף’,
אבל בעולמות של ג’אז – אנחנו לא נמנעים מדיסוננסים.
זה כביכול זיוף אבל כזה שמזמן פתרון.
ירידה לצורך עליה, אם תרצו.
הדיסוננס מוסיף מתח, מורכבות ועומק למוזיקה. אלה אינם כשלונות.
הם הזדמנויות לפתרונות הרמונים, לצמיחה.
אז עם בואנו לשנה החדשה, בואו לא ‘נציב מטרות’. אלא נייצר לעצמנו set-list.
לא רק לתכנן, אלא לזכור שהחיים זה ג’אז והג’אז פורח כשאנחנו מאלתרים.
לא רק לחיות, אנחנו חייבים למצא סווינג. והסינקופות האלה.
בין הפעמות של הקצב, הפעמות של הלב, והדיסוננסים – כל אלה אינם מכשולים.
הם המוזיקה עצמה.
מה הלאה?
ואיך להיות ג’אזיסט טוב השנה, גם כשאתם לא יודעים מוזיקה בכלל?
קחו את עצמכם לשעה בחוץ בקפה.
ברצינות, קחו את עצמכם, עם בלוק כתיבה ועט,
ורוצו איתי על זה:
1. צריך לזהות את העקרונות הבסיסים שעל פיהם תאלתרו.
במקרה שלנו – ה’למה’. תכתבו לעצמכם עמוד של הלמה שלכם.
הלמה של הקריירה. של הזוגיות. של הכסף. של המימוש העצמי. כל תחום שתרצו.
תכתבו לכם עמוד. אבל עמוד. של למה.
2. עשו רשימה של פעולות ששמות אתכם ב flow state הזה.
אני נכנס לזה כשאני כותב. כמו עכשיו. אני פה על ענן כרגע.
לפני שעה רציתי לחנוק משהו, אבל אז התחלתי לכתוב, ונהייתי על ענן.
3. תכתבו לעצמכם מהם הסינקופות שמוציאות אתכם מקצב כרגע.
ומהם שלוש פעולות *קטנות* שניתן לעשות על מנת לייצר בהם תנועה?
קחו את עצמכם לשעה בחוץ בקפה.
ברצינות, קחו את עצמכם, עם בלוק כתיבה ועט,
ורוצו איתי על זה:
1. צריך לזהות את העקרונות הבסיסים שעל פיהם תאלתרו.
במקרה שלנו – ה’למה’. תכתבו לעצמכם עמוד של הלמה שלכם.
הלמה של הקריירה. של הזוגיות. של הכסף. של המימוש העצמי. כל תחום שתרצו.
תכתבו לכם עמוד. אבל עמוד. של למה.
2. עשו רשימה של פעולות ששמות אתכם ב flow state הזה.
אני נכנס לזה כשאני כותב. כמו עכשיו. אני פה על ענן כרגע.
לפני שעה רציתי לחנוק משהו, אבל אז התחלתי לכתוב, ונהייתי על ענן.
3. תכתבו לעצמכם מהם הסינקופות שמוציאות אתכם מקצב כרגע.
ומהם שלוש פעולות *קטנות* שניתן לעשות על מנת לייצר בהם תנועה?
