מגיע לשנה החדשה ולעצמכם, שתראו אותה (ואתכם)
מה שמול העינים שלנו הוא בר
היתכנות, כל השאר נתון בספק גדול.
אז מה תביאו לחייכם השנה, ואיך
תדעו לראות את זה מראש?
אהלן מקופנגן, בחודשים האחרונים אני צמוד
לתפריט 'נקי' שכולל בעיקר 80,000% ירקות,
קצת חלבונים ובעיקר קרוב לאפס פחמימות.זה
עובד לי מעולה. צמצמתי היקפים ואני
מרגיש מדהים מכל אספקט שהוא.
ואז הגעתי לתאילנד.והיו פה את כל
הבופה ומתודת ה'תעמיס אבאל'ה תעמיס' שמוטבעת
בהם.ובהתחלה, לא יכולתי לעמוד בפני זה.זה
מול העינים, אני רואה את זה,
ערימות של פחמימות.
אבל היום החלטתי שמספיק ואני נכנס
לאיזור הבופה והולך ישר לאיזור הסלטים
ולא מסתכל לאיזורים אחרים שמתחילים כמו
קמח ונגמרים כמו צמיג נוסף עלי.
איך זה משפיע עלינו הא? מה
שמול העינים.ואיך זה קובע לנו את
מה שנצרוך. תזונתית, תודעתית, אנרגטית.מה שמול
העינים שלנו הוא בר היתכנות. כל
השאר, נתון בספק גדול.
זה מתחיל כשאנחנו ילדים
כל צרכיו של ילד זה שיראו
את צרכיו, שיהיה מבוגר אחראי שידאג
לכך שהצרכים מתקיימים.אבל כדי לוודא שהצרכים
מתקיימים, צריך קודם כל להכיר בצרכים.
כלומר לראות אותם. כלומר לראות את
הילד. זה די בסיסי.
אני חושב שמאה אחוז מבעיות העולם
שנגרמות על ידי אנשים, היו יכולות
להמנע לחלוטין, לו כולנו היינו מקבלים
את המנה הדרושה של 'ראייה'.לדעת שכל
צרכינו טופלו, ככה שלא פיתחנו לעצמנו
תחושת חוסר.כי כשאנחנו לא יודעים לראות
מה אנחנו צריכים, נוצר ואקום.והוא יתמלא
איכשהו תמיד יהיה מחיר לכך שלא
רואים.
ובעצם, אי-ראיית הצרכים שלנו בגיל שנתיים
מובילה אותנו לטנטרומים. תמרה מוכיחה לי
את זה.איך אי-ראיית הצרכים שלנו על
ידי עצמנו, מתבטאת בבגרותנו?בבולמוסי אוכל או
התקפי זעם, באפתאתיות או דכאון, בהתמכרות
לזה או באובססיה לזה, על כל
כאב של צרכים שלא נענו, תהיו
סמוכים ובטוחים שהמח ימצא איפה לכרסם
נשנושי דופמין.
וכדי להכין אותנו לעולם הגדול מבוגרים
גורמים לנו לראות. לראות את הנסיבות
שהובילו לתוצאות ודרך כך לראות התוצאות
העתידיות של מעשי ההווה שלנו.
לראות בעיניים, לראות בדמיון
וכשאנחנו עדיין בגילאים צעירים יביאו תמיד
את יוסף, מספר הסיפורים עם תרבוש
משונה על הראש שיספר על התרנגול
והשועל והזאב הרע.וכל הילדים יראו בדמיון
שלהם את מה שהמספר מספר.
והמספרים הטובים באמת יתארו בפרטי פרטים
את הסיפור. ככה נחשפנו לראשונה שאנחנו
יכולים לראות גם כשאנחנו לא רואים.הדמיון
של המוח שלנו, כלי חיזוי מטורף,
יודע להזהיר אותנו מפני אוטו מתקרב
שעוד לא נמצא בטווח ראיה בכלל.
וככה זה אנחנו. צריכים לראות בעינים.
ואם לא בעינים, אז בדמיון שלנו.כמו
הבופה. מסתכל על ירקות - אוכל
ירקות. נחשף למטוגנים, אוכל מטוגנים.המשוואה הזו
פשוטה.
כל קבוצה שאני מלווה בתהליכים שלי
מתחילה באותה הדרך. תסירו מהטלפון אפליקציות
של חדשות. אל תצרכו זבל תודעתי.
תורידו התראות בטלפון. אל תסתכלו על
מה שאתם לא רוצים שיהפוך להיות
מציאות.
מה תראו לשנה הזו?
ואני נכנס לתוך שנה חדשה. ואני
יושב פה מול הים וכותב את
הפוסט הזה ואני שואל את עצמי
מהי תמונת המציאות שאני רואה לעצמי.
בכל תחום בחיים.
אני לא מתכוון לשרטט חזיונות שאין
להם סיכוי להתגשם. אני מחפש את
תמונת המצב האפשרית, שכשאני אחשוב עליה,
אני ארגיש אותה בגוף שלי כאפשרית.
אני ארגיש איך היא יכולה לקרות.
כי למדתי אי אז, שאני צריך
לראות ולעזור לעצמי לראות וזה אומר
לעשות את אותו התהליך שעושים עם
כל ילד - לראות את הצרכים
שלו על מנת לקיים אותם, לראות
את מה שאפשר, לראות ממה להזהר,
ואחר כך לראות את המעשים הדרושים.
ומה אתם תראו לשנה הזו? אתם
מעיזים לראות מה תרצו לעצמכם? יש
לכולנו את ההזדמנות לעשות תיקון על
הדברים בהם אנחנו וצרכינו לא נראינו
- ודרך כך לשנות את מסלול
ההליכה של החיים שלנו.
התעוזה לשאול 'מה הלב שלי צריך'
הזו היא פונקציה של עצירה מתודית.
אי אפשר לדמיין ולהכנס לכרם הענבים
בין פרויקט עבודה אחר לשני, בין
מייל לווצאפ, בין עוד סרטון טיקטוק
לסדרה בנטפליקס.
מי שרוצה עבור עצמו ועצמה לראות
את האפשרי עבורו ועבורה, צריך לעצור
ולפרוש הצידה לאיזה שעה. לקחת מחברת
ועט. ולהוציא, כמו טלוויזיית 8K, את
החזון שאתם רוצים לעצמכם, כלומר את
תמונת המציאות האפשרית.
האומץ לעצור ולשאול את עצמנו 'מה
יטיב איתי? לאיזה חיים ארצה ללכת
בתחום כך וכך', הוא המפתח להתחלת
תנועה.
אולי ראש השנה הזה הוא הזדמנות
טובה דיה להחליט על סיפור אחר
לחיים שלכם.שבו אתם מרשים לעצמכם לעצור
ולראות את הצרכים שלכם, את הדרכים
להגיע לשם, ואת תמונת המציאות שתהיה
כשתגיעו לשם.
וכשמתחילים לחיות ככה, זה נהיה פאקינג
ממכר.שתהיה לכם שנה טובה ורואה הכל.
יאיר
אולי יעניין אתכם גם
מי האורחים שאתם מזמינים לסוכה של החיים שלכם?איזו גרסה של עצמכם, האורחת העתידית שאתם מבקשים, אתם בעצם מזמינים לסוכה? תרגיל כתיבה קונקרטי לחג.
שנה חדשה כמו ג'אז: לאלתר, לא לתכנןלמה שנה חדשה צריכה להרגיש כמו אלתור ג'אז ולא רשימת מטרות נוקשה, ותרגיל כתיבה קצר לכניסה לשנה.
האם אנחנו יכולים להשתנות? (כן)סיפור אישי על נקודות שינוי אמיתיות בחיים, מפסיכדלים ועד EMDR ומדיטציה, שעונה בכנות על השאלה אם אנשים באמת יכולים להשתנות.