הפרק הזה עוסק ב-חירות מחשבתית שלנו ואיך להתחיל לחתור אליה, והוא עוסק בתקווה תבונית, כזו שמאפשרת לנו לראות את התמונה האחרת, האפשרית לנו, והוא עוסק במנהיגות אישית, שנאמר, כולנו הנלסון מנדלה של עצמנו, כנראה.
הרחובות גועשים כרגע מאנשים שנלחמים על החירות שלהם, כל צד מנסה לגונן שלא יקחו לו את מה שמרגיש להם כמו הדבר ההכרחי להמשך קיום הערכים החשובים להם.
אבל כל כך הרבה אנשים יחזרו הביתה מההפגנות האלה, ולא יראו שהחירות האישית, זו שבשליטתם הבלעדית, ניתנת על ידם לכל מי שצריך. חירות שליטה בזמן וחירות שליטה במחשבה ובתודעה.
אף אחד ממאזיני.ות הפודקאסט הזה, כנראה לא מרגיש.ה שהוא.היא בסכנת חיים. אבל החיים האפשריים לנו, נמצאים בסכנה כל הזמן. ואין דבר שיפגע בנו יותר מאי הגשמת הצרכים והנדבכים הבסיסים שלנו, שיביאו אותנו לכך שהחיים האפשריים לנו, יהיו בסכנה.
אבל יש אפילו סכנה גדולה מכך, שלא נראה את הסכנה. שלא נראה את השבי שבו אנחנו נמצאים, בגלל שהכבלים שכובלים אותנו, אינם נראים.
כדי לשחרר את הכבלים, לראות את השבי ולפעול למען הגשמת הצרכים שלנו, אנחנו חייבים לתרגל בצורה אקטיבית ולפעול – ולעשות את זה עכשיו
על ידי חתירה לחירות תודעתית כמצב קבוע של הווייה, והשגתה על ידי תרגול הבאת תקווה תבונית, לחיים שלנו.