מה הסיפור שלך?
על חשיבותו של סיפור כמנגנון הורס
ובונה של החיים שלנו, על המחשבות
והפעולות שלנו כפונקציה של הסיפורים, ועל
להיות לא הגיוניים לעצמנו.
זה הכל טמון בסיפור שאנחנו מספרים
לעצמנו. אני מניח שאת זה אתם
כבר יודעים.
אבל רציתי רגע להתמקד על המילה
סיפור במשמעות היותר עמוקה שלה.
הרי מה זה בכלל אומר 'להאמין
לסיפור שלנו'? אם האמירות שלנו כלפי
עצמנו הן, נניח, 'אני לא בנאדם
מצליח', 'אני לא טוב בכסף' וכו',
זה לא רק אמירות, זה מניפסט,
זה סיפור.
מה הכוונה בסיפור?
סיפור הוא אוסף של אנקדוטות שמחוברות
ביניהן, וקושרות יחד ציפיות לעתיד שמבוססות
על לא יותר מהתנסויות עבר, יחד
עם הבנה מאד מסוימת על סט
התנאים שצריכים להתקיים ויביאו את אותן
תוצאות.
במידה רבה אנחנו מעורבים בסיפור בצורה
כה שטחית, עד שאפשר ממש להקביל
אותנו לאנשים שבמקרה במוצאי שבת הלכו
לקולנוע וקנו כרטיס לסרט שבו הכל,
זולת גודל מנת הפופקורן שנזמין, כבר
קבוע לנו מראש ואין לנו שום
התערבות בסרט.
אבל אנחנו הרי חכמים מכך, יודעים
מכך, עמוקים מכך.
מה תזרעו?
אנחנו הרי יודעים שבחיים שלנו יש
לנו מידה עצומה של אקטיביות שתשנה
את חוקי המשחק, ואם אתם רוצים
ללכת רגע פילוסופית, הרי שעצם מושג
הקארמה, אותו מושג ששגור בפינו כלאחר
יד, הוא התרגום של מעשה לתוצאה.
נזרע זרעים של קלמנטינות, יהיה עץ
קלמנטינות. או שלא? כי הכוונה לזרוע
זרעי קלמנטינות היא ההתחלה, וכל ענין
ההשקיה ויצירת התנאים השונים כדי לאפשר
לעץ לצמוח, הוא ההמשך. ורק בסוף,
קוצרים את הפירות.
ובהינתן שאין דבר שתופס את בני
האדם יותר מסיפור, והוא מנתק אותנו
מההוויה הרגעית שלנו ולוקח אותנו למקום
אחר, זו חוויה חזקה. תחשבו על
זה - כל דבר שאתם עושים
בזמן הווה ומקבלים אותו כמציאות, יכול
בשניה להעלם כשהאורות באולם יכבו והסצנה
הראשונה שתראו בסרט, תהיה של גופה.
מתחיל מתח. של מי הגופה? למה
נרצחה?
האם מישהו מאיתנו זוכר שהוא בקולנוע
באותו רגע? לא. כל הווייתנו והמרכז
שלנו, מתנתקים, והמציאות היחידה היא של
הגופה והדמות והמוזיקה והפופקורן.
לקחת אותנו מהווה אחד להווה אחר
זאת אומרת שסיפור טוב יכול לנתק
אותנו מכל מה שאנחנו עושים וחושבים
ויודעים ולהמציא לנו מציאות, ולו רגעית,
חדשה.
אם יצרתם 'שביל' או 'נתיב' מחשבה
במוח, וחזרתם עליו כמה פעמים, יש
למוח את האינטרס הגדול ביותר להמשיך
להעביר מחשבות באותו נתיב שבו נסעתם.
ממש כמו שיש לנו דרך מועדפת
לנסיעה לעבודה, נעשה הכל על מנת
להמשיך לנסוע במוכר והטוב הזה. ואם
צריך דרך חדשה, יקח זמן עד
שנתרגל אליה ואז היא תהפוך להיות
המועדפת, ככל שניסע בה יותר.
כך שהמשפט המעצבן 'מחשבות בוראות מציאות'
הוא כנראה נכון. אבל הוא מעצבן
לא כי הוא נכון אלא כי
לא עצרנו מספיק לבחון את המחשבות
שלנו ולכוון פעולות חדשות.
כלומר, לא עצרנו כדי לבחון מה
הם הזרעים שאני זורע באדמה (הכוונה
שלנו) ולא עצרנו כדי לבחון מה
צריך לעשות על מנת שהעץ יצמח
כמו שצריך (המעשים שלנו). כל מה
שעשינו זה לקחת משהו מהרצונות העמוקים
שלנו, ולהפיל עליו שק של פחד
של תוצאות שאני מכיר מהעבר, ולצפות
שיצא לנו עץ קלמנטינה.
להיות לא הגיוניים לעצמנו
בשני הפרקים האחרונים שהעליתי לפודקאסט של
על זה, עסקתי במעבר בין רצונות
למעשים. וזה כולל, בעיקר, מעבר דרך
הסיפור והמצאת סיפור חדש, לצד תכנון
של פעולות.
אני חושב שמבחינתי, זו גולת הכותרת
של 'על זה'. להיות על זה
מבחינתי, זה לתת כבוד ומקום לרצונות
שלי ולשאול 'איך כן' ולא לשקוע
בתוך 'למה לא'. לפני 22 שנה
שמעתי לראשונה את הקונספט הזה, בפורום
של לנדמרק, ומתוך שלושת הימים שם
נחקק לי משפט אחד בזכרון -
'תהיה לא הגיוני לעצמך'.
ואני משתדל ככל שאני יכול 'להיות
לא הגיוני לעצמי'. וזה אומר חתירה
קבועה לצאת מאיזור נוחות. ובהתחלה זה
היה כמובן מאד קשה ומסובך וככל
שעבר הזמן זה הפך יותר ויותר
קל. וזה עדיין לא קל, וזה
עדיין מאיים. אבל ככה זה.
להיות לא הגיוניים לעצמנו אומר לשנות
כוונה או לחדד כוונה, ובניתוח מדויק
יותר של המעשים שצריכים להתקיים על
מנת שמשהו יקרה, כמו שאני רוצה.
לשנות את הסיפור של עצמנו זה
לא קונספט רוחני בכלל - זה
משהו פרקטי, שמגובה במעשים מאד ברורים.
אולי יעניין אתכם גם
איך ממציאים את עצמך מחדש בדמיוןכל שינוי אמיתי מתחיל באקט של דמיון. שלוש דרכים פרקטיות לשרטט את האדם החדש שאתם רוצים להיות, בכתיבה.
של מי החלום הזה לעזאזל?לא לכולנו יש חלומות משלנו, לחלקנו יש חלומות של אחרים שמתחפשים להיות שלנו. שאלה מטלטלת, של מי החלום הזה בעצם.
האם אנחנו יכולים להשתנות? (כן)סיפור אישי על נקודות שינוי אמיתיות בחיים, מפסיכדלים ועד EMDR ומדיטציה, שעונה בכנות על השאלה אם אנשים באמת יכולים להשתנות.