מגירות סגורות
יש רעיון שדחפת למגירה לפני כמה
חודשים, והוא עדיין שם. בוא נדבר
על מה הוא עושה לך בינתיים.
הרעיון במגירה שורף אותך מבפנים
הי, יש לי כמה מילים
לדבר איתך על המגירה.
נכון יש את הרצון הזה
שמחכה לך במגירה?
הרעיון הזה, הפרויקט הזה,
שמחכה כבר שתוציא אותו?
שמע, הם שורפים אותך מבפנים,
כל זמן שהם במגירה.
אני יודע, זה נשמע קיצוני,
כי סה"כ היומיום שלך בסדר גמור.
העסק בסדר, החיים בסדר,
מה עכשיו שריפה מבפנים?
ואז עולה הקול הזה:
ביג דיל, יש לך רצונות ורעיונות
שדחפת למעמקי המגירה
כבר לפני כמה חודשים.
אז מה?
לא מקבלים כל מה שרוצים בחיים,
לא ככה?
איך הפכתי למתפעל בעסק של עצמי?
זוכר איך כשהלכת
את הנתיב העצמאי שלך,
והחלטת לבנות את העסק שלך,
עשית את זה קודם כל
ממקום של יצירה,
תשוקה ואהבה לדבר?
רק שמתישהו,
הפכת להיות מתפעל של העסק הזה.
זה השיט של המבוגרים.
החשבוניות, הלקוחות, השיווק.
כמה שיווק.
אותו מחזור, שוב ושוב.
והפסקת ליצור.
היה לך נוח להישען על מה
שעבד,
עד שלאט לאט הוא הפסיק לעבוד,
כי אתה כבר היית אדם אחר.
התשוקה שלך השתנתה,
מה שחשוב לך השתנה.
וזה בסדר.
רק שלא עדכנת את העסק שלך
בזה.
והעסק איבד את מי שיוצר,
ונשאר עם מי שמתפעל.
גם זה אתה, וגם זה חשוב,
שלא תבין לא נכון.
אבל העסק שלך
הכי צריך את מי שיוצר.
שנשלח לך את הפוסטים הבאים באימייל?
קשה לפתוח את המגירה דווקא כשהעסק רץ
אז יש את הרעיון
שמחכה לך במגירה.
איזו מחשבה על עתיד,
איזה פרק חדש לפתוח,
משהו שבא לך שיקרה
לך ולעסק.
ומדי פעם אתה מגניב אליו מבט,
ומזכיר לעצמך שמתישהו.
ומבטיח לעצמך שמתי שתרצה,
אתה חוזר למגרש
ומתחיל להניע אותו.
וזה לא קורה.
ואתה מפחד.
לא יודע על מה ללכת,
אין ודאות, אולי גם אין זמן.
הכל נכון.
יש אדם חדש
שמחכה להיוולד מתוכך,
שמתבטא דרך העשייה הזו
שנמצאת במגירה,
ועוד לא פתחת אותה.
האדם החדש הזה כבר קושר את
הנעליים.
מחכה לעלות למגרש.
איך תדע שיש לך מגירה כזאת?
את המכתב הזה כתבתי לעצמי.
לפני כמה חודשים,
כשהבנתי שהלכתי לאיבוד לגמרי.
ואז העזתי לפתוח את המגירה.
אם קראת עד כאן,
כנראה שגם לך יש אחת.
