כך העזתי לבקש יותר
חשבתי שאני מבקש מה שאני רוצה.
התברר שביקשתי רק מה שחשבתי שיסכימו
לתת לי. ההבדל הזה עלה לי
בערך עשרים שנה.
ביקשתי רק מה שחשבתי שיסכימו לתת לי
תמיד חשבתי שאני מבקש מה
שאני רוצה.
אבל מסתבר שביקשתי מה שחשבתי שיסכימו
לתת לי.
ההבדל הזה עלה לי בערך עשרים
שנה. (אני אופטימי. כנראה יותר.)
פתאום קלטתי שאני מעז לבקש יותר.
מבת הזוג שלי.
מהבת שלי (מהבן שלי עוד אין
מה לבקש, זה התפקיד שלו כרגע).
מלקוחות.
מאנשים במעגל רחוק וקרוב.
הייתי גרוע בלבקש.
וזה משום שהבקשות שלי, כמו אצל
כל אחד,
מוגבלות למה שאנחנו מאמינים שאנחנו
יכולים לקבל.
לא העזתי לבקש ללמוד תופים
אתמול ראיתי את תמרה מתופפת במסעדה
עם צ'ופסטיקס על צלחות.
ונזכרתי שכשהייתי ילד, ככה גם
אני עשיתי.
מסתגר בחדר עם מוזיקה באוזניות (האלבום
הקבוע היה 24 שעות של 'בנזין')
ומתופף על סירים שלקחתי מהמטבח.
אבל - לא העזתי לבקש
ללמוד תופים.
וזו האמונה שגדלתי איתה, לא לבקש.
דווקא כשביקשתי, בד"כ קיבלתי.
אבל לא צמחתי בסביבת גידול שבה
זה לגיטימי לבקש.
שנשלח לך את הפוסטים הבאים באימייל?
התחלתי לזרוק על קלוד כל רעיון
ואני רואה איך בחודשים האחרונים
בזכות ההתעמקות בעולמות הפוטנציאל האינסופי של
קלוד קוד,
וההבנה איך להשתמש בו יותר מאשר
למשימות ספציפיות -
אני לומד לבקש יותר.
התרגלתי למחשבה הזו ש'הוא בכל מקרה
יכול לעשות את זה -
עכשיו רק תלמד להגיד מה
אתה רוצה'.
ופתאום קלטתי שבהדרגה, המון בקשות שקשורות
לעסק שלי,
אני מתחיל 'לזרוק עליו'.
כל שבב של רעיון, אני
זורק עליו.
וכך חלחלה אלי ההבנה,
שהגבול של תפיסת הביצוע, מגביל את
עומק ורוחב הבקשות שלי.
עד איפה אני מעז לבקש?
ועכשיו, אני לא יודע מה לעשות
עם עצמי מרוב שפע.
או במילים אחרות, נדפק לי המוח.
איך זה אצלכם? יודעים לבקש?
גם אם אתם יודעים,
חשבתם פעם על הגבולות של
הבקשות שלכם?
אם אתה רוצה לבקש מהעסק שלך את מה שעד היום לא העזת - העובדים כבר כאן, חסר להם בוס.
