מה עכשיו ריבית דריבית
מניח שרובכם שמעתם את המושג, אבל בגלל שהוא צמוד לעולמות הכלכלה, אולי נוצרה אצל חלקכם רתיעה אוטומטית, כי כסף זה נושא עם מטענים פסיכולוגים בערימות.
אלברט אינשטיין אמר על זה ש”זהו הפלא השמיני של העולם. מי שמבין את זה – מרוויח, מי שלא, משלם על כך.”
כדי להתרחק רגע מעולם הכסף, אני אסביר את זה בצורה פשוטה.
נגיד יש לכם קלמנטינה. לקחתם את זרעי הקלמנטינה ושתלתם אותם.
צמחו עצי קלמנטינה חדשים, כל עץ מכיל מלא קלמנטינות. לקחתם את כל זרעי הקלמנטינה החדשים, שתלתם אותם. נוצרו עוד יותר עצים, עם עוד מלא קלמנטינות ועוד מלא זרעים שיצמיחו עוד עצים וכו’ וכו’.
כך גם בכסף. השקעתם את הכסף, הוא נשא ריבית ו’ייצר כסף’ חדש, שהוא עצמו מושקע, וגם הוא נושא ריבית. ומה שמתקבלת היא צמיחה דרמטית במה שהכסף מייצר. כלומר לוקחים את המשאב הבסיסי, משקיעים אותו, מקבלים עוד רווחים, שמושקעים גם הם, שמייצרים עוד יותר רווחים. זה בגדול.
מהמורות בדרך
כל דרך שמגיעה לאנשהו, מכילה מהמורות. נדיר למצא שביל חלק מאבנים שעליו נלך למטרות שאליהן נרצה להגיע.
ולנו יש את הבחירה בפרספקטיבה, האם בכל אבן שנתקענו בה ופיתחנו ציפורן חודרנית, אנחנו עוצרים לחבוש את עצמנו וחוזרים לשביל אחרי שנה, אחרי חודש, אחרי שעה, או לא חוזרים בכלל.
תחשבו על נושאים שרציתם לקדם בחייכם, נתקלתם במהמורה, ופרשתם מיד. מה היה צריך לקרות כדי שתחזירו את עצמכם?
הכשלון בדרך הוא לא תופעה, הוא חלק מהענין עצמו
אין מה להסתכל על המהמורות האלה כבעיה ולרואת אותן כהפתעה. כמו שאמרנו, הם חלק מעניינה של כל הליכה.
ובמיוחד כשהשביל שאנחנו הולכים בו הוא חדש לגמרי, לא רק שיש לנו מהמורות, יש לנו גם את הרתיעה מההליכה עצמה, שהופכת כל עיכוב מנפילה, לפוטנציאל גדול של עיכוב ודרמה.
אבל אנחנו ממשיכים ללכת, לא?
תשאלו כל משקיע בבורסה, והוא יגיד לכם את האמת הבסיסית – השוק תמיד מתפתח בגרף עולה. ואם מסתכלים על הכלכלה העולמית בראיה של עשרות השנים האחרונות, תראו גרף עולה מפואר.
אבל אם תסתכלו ותעשו זום אין על הגרף, תגלו אינספור נפילות חדות מאד שברגע שהן נחוו, הן נראו כמו סוף העולם. התמוטטות קולוסאלית, העולם נחרב. אבל בפרספקטיבה? אבן בדרך שנתקענו בה.
ולכן, אפשר למסגר את ההתנהגות שלנו בצורה קצת שונה
אני בנאדם שמתקשה עם פיתוח הרגלים. זה כל הזמן בורח לי. יש לי הרגלים מיטיבים כמובן, אבל אני כל פעם בורח, וצריך להיות במודעות להחזיר את עצמי.
למשל יש תקופות שאני לא עושה מדיטציה בכלל, ומדיטציה שתבינו, זה מבחינתי הדבר החשוב ביותר בעולם לקיום הבסיסי שלי כאדם.
בתור בנאדם שעשר שנים עושה מדיטציה, הייתי מצפה שהיא תהיה חלק ממערכת ההפעלה שלי בשלב הזה. התנהגות אוטומטית שאין עליה עוררין בכלל והיא תמיד מתקיימת.
כנל בספורט.
22 שנה אני מתאמן, מכוני כושר, מדריכים פרטים, אפליקציות, יוטיובים. בשניה שזה לא בא לי טוב, אני מפסיק.
ואז אני חוזר אחרי תקופה.
אז מה בבסיס ההתנהגות הזו?
הבנתי שזה האופי שלי. מתחיל, נותן מלא גז, ואז פורש.
אבל איך אני יכול להפוך את הירידה הזו מהשביל, להיות לא פרישה אלא ירידה מהשביל שאליו אני יודע שאחזור?
התשובה היא: אני לא מסתכל על התוצאה, אך ורק על הדרך. הנאמנות שלי היא לדרך.
תראו, התפיסה שלי את עצמי היא כאדם שעושה ספורט, ואדם שעושה מדיטציה, ואדם שאוכל נכון.
מנגוני החמלה שלי עבדו בעבר שעות נוספות (וגם זה היה אימון מתמיד קבוע, שום דבר אינטואיטיבי שבא בקלות, רק ערימות של ביקורת עצמית נוראית בהתחלה) – כדי להגיד לעצמי שאני סומך על עצמי שאחזיר את עצמי לשביל ההליכה.
אני אחזור לאימונים. אחזור לכרית המדיטציה. אחזור לתפריט – ואני עושה את זה מחר.
ואם מחר זה לא קורה, אני שוב מנהל את השיחה הזו, ואומר לעצמי שאני מחזיר את עצמי לשביל היום.
גם היום לא? אוקי, מחר זה קורה. זה עשוי להשמע ותרני או מפסידני לאנשים מסוימים בתחומי העידוד למצוינות, וזה בסדר, לשמחתי ולצערי רק אני חי את החיים של עצמי, לא הם. ועם מה שקיבלתי, אני עובד. לו הייתי יושב ומתקרבן על ‘למה אני לא מצליח להיות מהאנשים שספורט עושה להם אורגזמות’, סביר שהייתי פורש לגמרי מהשביל ולא חוזר.
לכן ברגע שהבנתי מה המנגנון שלי, אני עובד על זה אחרת, וכל יום משתדל לעשות רק את מה שצריך להיום.
אבל לחזור חזרה עשוי להראות מאד מיייאש
הייתי מתחיל בפעולות קטנות כדי לזחול חזרה לשביל.
כלומר לא מנסה לחזור לשבוע שבו אני יושב למדיטציה חמש פעמים בשבוע או מתאמן 4 פעמים.
אלא פעם אחת.
זה כל מה שאני צריך לעשות.
לעבור את זה פעם אחת, ולמחרת אני מנסה שוב לעשות את זה פעם אחת.
רק להיום.
והתוצאה בפועל
היא שכמו בענין הגרף שסיפרתי, או אפקט הריבית דריבית, מה שמצטייר זה גרף עולה של בניית התפיסה העצמית שלי של אדם שמתאמן, מודט, אוכל בריא, בנזוג טוב, אבא נוכח – וחבר אמת.
ההתנהגות היומיומית היא בסה”כ דרך לבנות את התפיסה העצמית שלי, תפקידה לא לשרת את המדיטציה עצמה או הספורט עצמו. רק את התפיסה העצמית שלי כאדם ש.
הרווח הצדדי פה, הוא יותר ספורט, יותר מדיטציה, יותר נוכחות.
אבל אם אני מעשיר את הגרף הפנימי הזה ועוזר לו להיות בשיפוע חד יותר למעלה, כך אני משפר את החסינות הנפשית שלי, את ההתמדה שלי בדברים היותר קשים ומסובכים, ובכללי את תחושת שביעות הרצון שלי מהתפקוד של עצמי. יש לי הרי חיים שלמים לחיות, החוסן הנפשי הזה מזמין איתו הזדמנויות ואפשרויות חדשות להתפתחות, וזה מבחינתי הדבר החשוב-
לעמוד מול החיים ולגלוש עליהם בקלילות יתרה שמשתפרת כל יום.
כי מה שאוכל אותנו מבפנים
זו הביקורת העצמית שלנו על כך שאיננו מה שהיינו רוצים להיות.
אם אני כל הזמן אשים את המטרה הסופית של ספורטאי טוב יותר, מתרגל מדיטציה טוב יותר או אבא טוב יותר, אני עשוי על כל אבן קטנה, לרדת מהשביל אבל יקח לי הרבה יותר זמן לחזור לשביל.
בעוד שאם אני מסתכל על הרצון שלי בהתמדה עצמה, יש לי סיכוי גבוה יותר להשיג לאורך זמן את המטרות שלי. והמטרות שלי הן לשרת את התפיסה העצמית שלי – ‘אני אדם שמתאמן קבוע’, ‘אני אדם שמתרגל מדיטציה קבוע’ וכך הלאה.
כל מה שאנחנו הוא תוצר של התמונה המנטלית שלנו כלפי עצמנו. ולפעמים אנחנו סוחבים כאלה שקים מהעבר, שדרושה השתדלות ממש גדולה כדי להזיז את עצמנו לתמונה מנטלית אחרת. תמונה מנטלית, או דימוי עצמי, היא לאו דווקא דבר שאנחנו מכירים בו במודע, אבל כטבעו של המוח, הוא משדר לנו אינספור חתיכות אינפורמציה מהתת מודע. והמידע משם, קובע לנו את ההתנהגות.
לסיכום
השתדלות למען בניית גרף עולה של דינמוי עצמי. זה הענין מבחינתי. לאו דווקא ‘הרגלים’ לשם ההרגלים
ה’מיסגור’ המחשבתי הזה הוא בעיני קריטי. בטח כשאנחנו חשופים למליון רצונות ורואים באינסטגרם אנשים אחרים שעושים את מה שהיינו רוצים לעצמנו.
אנחנו מתחילים דרך מסוימת, ונתקלים בסלעים הראשונים. הדרך שלנו להחזיר את עצמנו היא לנסות רק מחר, לעשות את הדבר שאנחנו רוצים לעשות. לחשוב על כל התהליך עצמו כמטרה האמיתית, לא רק על הסוף. והתהליך הוא לקיים את עצם התהליך. כל המטרות מתרחקות מהעתיד ככל שאנחנו מתקרבים לעתיד. ההווה נשאר הדבר היחידי שקיים לנו. ואני מעדיף להסתכל עליו כציר המרכזי החשוב באמת, מתוך ידיעה והבנה שאפקט הריבית דריבית בינתיים, רחוק מהעין, מייצר לי אפקט אדיר וגדילה אישית, שהופכים את ציר ההווה שלי יותר ויותר קל.
מה דעתכם? מסכימים? לא מסכימים?
מוזמנים\ות להצטרף לניוזלטר שלי (פה למטה) בשביל תוכן מעניין במייל.
