הפודקאסט של על זה

השאיפה שלי בפודקאסט של ‘על זה’ הוא לרתום את המאזינים\ות להשראה להיות על זה בחיים שלהם.
דרך שיחות עם אנשים מעניינים שהם על זה בחיים שלהם ופרקי סולו שלי,
אני מקווה לתת הסתכלות רחבה ככל האפשר לנושא החמקמק הזה של איך לנהל את עצמנו כאנשים ולהוציא לפועל את החיים שאנחנו רוצים.
נדבר על ניהול של זמן, ורגשות, ותשומת לב, וסיסטמים, ופרויקטים ותהליכים ונהיה מגה פרקטים ומגה חומלים, בו זמנית.כולנו עם סיפור דומה.

לפעמים נראה לנו שהסיפור שלנו מיוחד יותר, קשה יותר, מגניב יותר, תקוע יותר, אפל יותר, דפוק יותר.
אבל כולנו עם אותו מוח אנושי הישרדותי ששומר עלינו חזק להישאר באזורים המוכרים לו.

לכולנו יש תשוקות, שלפעמים שכחנו שהן קיימות כי התרגלנו לא לממש אותן.
יש לכולנו כלים ואמונות שלפעמים מטיסות אותנו קדימה ב200 קמש מלווים בהתרוממות רוח וגם אמונות והרגלים שאנחנו מתים לשחרר.
החדשות הטובות הן שהיכולת שלנו להניע את עצמנו ולהיות במוטיבציה,
נמצאת אצלנו בגוף בצורת ההורמון דופמין.
הענין הוא ששימוש לא מיטיב בדופמין (’דופמין זול’)
למעשה גומר לנו את המאגרים ולפעמים עשוי להכניס אותנו
ללופים ובסופו של דבר להשפיע דרמטית על מצב הרוח שלנו.

בפרק הזה אני מספר ,תקציר של הסיפור על דופמין,
איך הוא עובד, הקונספציות השגויות סביבו,
ולקראת סוף הפרק –
מה ניתן לעשות על מנת לרתום את הדופמין לטובתנו, כך שנמשיך לנוע

להיות בעל הבית בחיים של עצמך

שיחה מרתקת ומעוררת השראה עם יוסי פיין הגדול. האיש שניגן עם הגדולים ביותר והמציא הלכה למעשה את סצנת ההיפ הופ הישראלי, בשיחה על איך להיות בעל הבית בחיים שלך, ללכת עם הלב עם ההשראה, לפעמים נגד המצופה ותמיד להיות באותנטיות מקסימלית
לכל אחד מאיתנו יש את הדברים שאותם אנחנו מדחיינים או נמנעים לחלוטין מהם. יש מליון סיבות לדחיינויות והמנעויות אבל יש כמה דברים וודאים:

דחיינות והמנעות אינן תכונות אופי
הן תמיד נובעות ממשהו שאנחנו לא רוצים לעשות או מחיר שאנחנו לא מוכנים לשלם, עדיין.
ואם לא נבין בדיוק מהו המחיר הזה, לא נוכל לפתור את הדחיינות.

לפעמים המחיר לדחיינות הוא תחושת פחד מוות, לפעמים המחיר לדחיינות הוא תחושות שאני לא יכול לסמוך על עצמי, לפעמים המחיר יהיה להמנע ממשהו שמבאס לעשות אבל זה לא נורא.
כלומר, כל מקרה לגופו. לכרוך את הכל תחת השם ‘דחיינות’ – ואז גם להאמין לסיפור שבו אנחנו כביכול דחיינים, זה לעשות לעצמנו עוול.

אינקובטור

החלק השני של הפרק על כח רצון ומשמעת עצמית, עוסק בבניית סיסטם לשלב האינקובטור.

שלב האינקובטור הוא השלב שבו אנחנו רוצים להתמיד בהזנה רגשית ושכלית, את הרצונות שלנו, כדי לפתח אותם ולהפוך הצלחות יומיומיות ‘מקריות’ לכדי המושג החמקמק, הגביע הקדוש – ‘כח רצון’. הוא מגיע אחרי עליית הרצון, ולפני הפיכתו לכח רצון וזהו שלב שאי אפשר לוותר עליו, אחרת לא נצליח לשמור לאורך זמן על כח הרצון הדרוש לנו להשגת דברים שכרגע אינם זמינים או טריוויאלים לנו.

המחלה המדומיינת

‘אין לי כח רצון’, ‘אני לא חזק.ה במשמעת עצמית’. אני שומע את זה כל הזמן בהקשר לתחום העיסוק שלי.
וגם אני לפעמים מוכר את הסיפור הזה לעצמי מבלי לשים לב, שיש לי את אותה מחלה מסתורית ואולי מדומיינת, שלפיה אני היחידי שלא קיבל כח רצון בתחום מסוים ושמדובר בפגם אישיותי\קוגניטיבי. אבל זו התחמקות.
ומי שרוצה לדעת איך להגביר את המשמעת העצמית בתחום מסוים מבלי לרדות בעצמו ועם לעבוד עם הלב הפתוח לצד השכל הישר, הפרק הראשון מתוך שניים, הוא מקום טוב להתחיל בו.

כיסיתי נושאים כמו פסיכולוגיה, נוירולוגיה, מדעי התנהגות, דמיון, והתחלת דיבור על סיסטם. בחלק השני של הפרק הזה, גם צללתי לעומקים היותר פרקטים.

למה המוח שלנו אוהב משימות דומות מחוברות

כולנו מכירים את התחושה הזו שהמוח שלנו דורש מאיתנו, אם אני עושה משהו אחד, לעשות עוד מאותו הדבר ולתפוס שוונג ולתפור דברים ביחד.
אבל למה הדבר כך? איך זה משפיע לנו על העומס הקוגנטיבי?
ולמה זה אחד הדברים הכי חשובים שאף אחד לא עושה במודע, וצריך, ויכול לשפר לנו דרמטית את איכות החיים, ההספקים, והשקט הנפשי?

פרק השבוע עוסק במדע ובפרקטיקה, של קיבוץ משימות דומות יחד.

(ושיחה על כוונות שמובילות לאפקטיביות)

מה טיפ האפקטיביות החשוב ביותר שאפשר לאמץ ב-2024, כמו בכל שנה?
לסדר, ליישר ולהבהיר את הכוונות שלנו.
“מתוך הכוונה נובע המעשה, מן המעשה נובעים ההרגלים, מההרגלים צומח האופי, מהאופי מתפתח גורל” (פתגם בודהיסטי)

אנחנו מחפשים תמיד איך לייעל. וייעול, זו פונקציה של השכל הישר שלנו. אבל הוא מושפע בצורה ישירה מכוונות הלב. וכל זמן שנוודא שאנחנו לא מורידים את העינים מהכוונות ומצוותים להם פרויקטים פרקטים, אנחנו נטוס באוויר ונמנע מלעשות דברים שהזדחלו לנו לתוך הלו”ז ואנחנו מבצעים אותם כי לא בחרנו אחרת.

זה פרק על מטרות, כוונות, רשימת פרויקטים, והקשר התמידי שבין הלב למוח, הרגש והאפקטיביות.
הלוואי שתיקחו מפה ותאמצו

(ומה לעשות עם זה?)

אין מישהו שלא פגש את התחושה המבאסת שויתרנו על עצמנו, ריצינו, או לא מתחנו את הגבול בתוך מערכת יחסים מסוימת.
זה יכול להיות בצד המשפחתי, הזוגי, הקרייריסטי או החברי
וזה נראה אותו דבר –
פתאום מצאנו את עצמנו ‘לא אנחנו’, לא מגיבים כמו שהיינו מצפים מעצמנו,
ואנחנו כמעט לא מצליחים לזהות את אותו האדם שהגיב כפי שהגיב/ התגובה היא לא בערכים שלנו, ועדיין, הגבנו כך. מדוע?

חשוב להכיר איך מנגנון הריצוי או אי מתיחת גבולות,  עובד. 
להכיר בכך שזה פצע שנדלק, ובכך שאין לנו שליטה על הריצוי ברגע האמת אלא אך ורק לתרגל אקטיבית, איך להפטר מסוג התגובה הזו למצב איום. 
יש מה לעשות. בפרק הזה, דיברתי על הסיבות למצבי ריצוי, ועל דרכים פרקטיות לעבוד עם המנגנון הזה ולהוריד לו את הווליום. 

ולמה חשוב לנער את הגוף

בפרק הזה דיברתי על ההפרדה והאבחנה שבין בעיות ואתגרים שהשכל הישר יכול להן, לבין בעיות ואתגרים שנראה שאין לנו גישה לשכל הישר ואין אותנו.

וזה באמת בגלל שאין אותנו ואין לנו שכל ישר כי הגוף שלנו נמצא במצב של מגננה מפני איום שהוא חווה.
במקרה הזה, איום של בעיות שמצטברות ותחושת אין אונים שהולכת ומתגברת.

יש עוד מלא מה להגיד על הנושא הזה אבל היה לי חשוב לפחות לתת את האינטרו לנושא הזה כדי שאולי תוכלו לייצר תנועה.
דיברתי על המכניקה של הגוף וגם על תפיסת סיסטם שאפשר להפעיל פה, שתעזור לחלץ אותנו מתוך המצב הבעייתי מבלי שנצטרך להיות בתושיה גדולה מדי.

רק לזכור דבר אחר קטן שצריך לעשות, וכל השאר יבוא איתו.

(וובינר לעיתות מלחמה)

מתוך וובינר שהתקיים בזום בתאריך 24.10 בנושא ‘בחזרה לחיים החדשים’.

מטרת הוובינר הייתה להגיש רעיונות, פרקטיקות וצורות חשיבה להכנסת תחושת שליטה, הגיון ובהירות, בסיטואציה המיוחדת שבה אנחנו נמצאים.
השורה התחתונה היא שכדי לצאת ממצבי קיפאון, אנחנו צריכים לקחת אחריות לעזור לשכל להכנס. 
ויש שלל דרכים לעשות זאת, ובוובינר הזה פירטתי חלק מהן. 

(ואיך להחזיר לעצמנו שפיות בתקופה משוגעת)

מעבר למכה הקשה שאנשים קיבלו,
הן ברמה הפיזית והן ברמה הרגשית, כמי שהיו שם או כמי שחווים את זה מהצד, המכה הקשה יותר עבור החברה היא הפגיעה בחוסן.
ומה זה חוסן? זה המנעד הרגשי שלנו כאנשים.

הפגיעה בחוסן היא איננה פונקציה של האם יהיה לנו עצוב או לא.
הפגיעה בחוסן בעיני טמונה בהתכנסות שלנו בהיבדלות מהעולם וההסתפקות שלנו בגרסה יותר מוקטנת של אני.

זה פרק על לשנות את השיח הפנימי משיח נבדל מהחוץ שמולו יש לנו ביקורת, ולהתכנס יותר פנימה כדי למצא את הכוחות הפנימיים שלנו לנשום, להתעודד ולהיות פרואקטיבים במקומות שבהם אנחנו כן יכולים.
זה פרק על החזרת נשימה, ברוך וחמלה, וברצון עז לחיות

על חדשנות ערכית וקריאייטיבית בתעשיה ותיקה

זה לא עסק פשוט לעמוד מול הזרם בתעשיית הפרסום.
מצד אחד חורטת על דגלה את סיסמת המקוריות, ומצד שני בהינתן הכספים וגודל הלקוחות שלה, דורשת לרסן את המקוריות כדי לא לעצבן יותר מדי אנשים ובתוך זה, לעמוד עם הערכים שלך, שגם ככה טבולים באלטרנטיבה, ולהעמיד משרד פרסום מצליח, מקורי, ערכי, ולהצליח לעשות את זה בסטייל.
וזה לגמרי, לדעתי, פוקנציה של כח נשי עצום.

אירחתי הפעם את דנה קול, הבעלים והמנכ”לית של משרד הפרסום
Diboor
שחתומים בין הקמפיינים המסחריים שלהם, גם על קמפיינים חברתיים שלא יאומנו כמו ‘הקשיבי בקולי’
פרק על ערכים אישיים ונורמות חברתיות ותעשיות ישנות עם דם חדש. כפרה עליה.

(פרק על רילוקיישן וחלומות)

חלום זה דבר יקר אמרה מירב באחד המשפטים האחרונים של הפרק הזה, וזה בעצם הפתיח והסגיר של הפרק. 
כי הכל מתחיל בחלום ובסופו של דבר אין לנו דבר חוץ מהחלומות שלנו. 

זה פרק שאירחתי את בת הזוג שלי מירב בלומנפלד,
לשיחה על הצעד החדש בחיינו, המעבר לקופנגן תאילנד לקראת סוף אוגוסט.

זה לא פרק על איך עושים רילוקיישן.

זה פרק על איך מירב טוותה לעצמה חלום לגור במקום רחוק ויפה עם בית משלה,
ואני השתדלתי לא להפריע לתנועה שלה ולהוסיף חיכוך ולגבות איפה שצריך. 
הפרק הזה בא לספר לכם למה לדעתי כדאי ללכת לאבחון, ואיך הפרעת קשב וריכוז נכנסת לרבדים הרבה יותר עמוקים שמתקשרים לרגש ולתפקוד הרגשי, ככה שגם מי שסיים.ה תואר שני כבר וחושב שאין להפרעה הזו חשיבות בחייו\ה – חייבים לתת לזה את תשומת הלב.

איך להזמין את הפחד לכוס תה

[על פחד]
הטבע שואף לאיזון, תמידי. את זה אנחנו יודעים ובכל מאבק או התנצחות,
הצד המפסיד תמיד או כמעט תמיד ישאף להחזיר את עצמו למצב של עליונות
אנחנו רואים את זה במאבקים פוליטים וחברתיים,
אי אפשר להשאיר עם, חברה, צד פוליטי, דעה, בצד ה’מפסיד’.

למה תמיד מדברים על “לנצח את הפחד?”
מה קורה כשאתה מנצח?
הצד השני שואף להחזיר את עצמו למצב איזון, ואולי לנסות בעצמו לנצח
אז אולי בפחד, כמו עם בני אדם, דעה פוליטית ועמים,
אולי אנחנו צריכים לא לשאוף לנצח את הפחד, אלא להצליח להיות עם הפחד באותו החדר,
מבלי לחשוש שזה יהרוג אותנו?

איך להמנע מטעויות קריטיות בניהול משימות וסדר יום

ניהול משימות וסדר יום, לדעתי, הוא הנדבך החשוב ביותר להתנהלות שלנו כבני אדם. בלאגן בו, ייצר בלאגן בכל תחומי החיים, ולמצב שלא נממש את הרצונות שלנו, אלא אך ורק נתפעל את השוטף שמגיע אלינו כל הזמן – והוא לא יפסיק להגיע.

אבל ידע איך לנהל משימות וסדר יום, יאפשר לנו לחיות חיים מאוזנים יותר,
כי נוכל להכניס לסדר יום שלנו את הספורט והתזונה, והרוח וההתנהלות הפיננסית ושמירת קשר עם חברים וזמן זוגי וזמן משפחתי וזמן קריאה ופנאי וכו’ וכו’. כל הדברים שהם בעצם – אנחנו.

בפרק הזה סקרתי מתוך נסיון עבודה עם אינספור אנשים,
את הטעויות הקריטיות ביותר בכל הקשור לניהול של משימות – ואיך לפתור או לתפוס אותם אחרת

איך לייצר תנועה ראשונית ולעזור לרצונות שלנו לקרות

כולנו רוצים דברים
השאלה אם אנחנו מסכימים לעצור ולבחון מה באמת דרוש על מנת להוציא אותם לפועל?
ואיך אפשר לנסח מטרות לעצמנו, ככה שנוכל לצאת ולהגשים אותן ולא להשאיר אותן רק במגירה על איזה דף שממתין לגאולה פעם בשנה. חלק 2 בפודקאסט של על זה,
על רצונות ומימוש חיים. מומלץ מאד לכל מי שרוצה לעשות משהו ותקוע עם מימוש.

רמז: הכל טמון בהגדרות, בסיפור, ובקונטקסט.

איך לייצר תנועה ראשונית ולעזור לרצונות שלנו לקרות

כל מי שינסה לתקן משהו שבור בזמן שהוא נוסע באוטו על סלעים,
לא יצליח לעשות את זה מדויק, ,
וכל הדבק מגע, או יותר גרוע, המלחם שאיתו ניסינו לתקן, ימרחו לנו על הידיים.,
לא נצליח להכניס את הדבר העדין הזה לתוך הדבר העדין ההוא. כי אי אפשר לתקן דברים ולסדר אותם, בצורה טובה ועמוקה ושורשית, תוך כדי טלטלות. חייבים לעצור.,
אני מאמין שחלק נכבד מהאתגרים שלנו בחיים, ,
ייפתרו אם נדע לעצור. זה תמיד מתחיל בעצירה. ,
כי בעצירה, אנחנו נותנים רגע אפשרות להסדיר נשימה מהריצה האינסופית של העולם, ,
ולאפשר נקודת מבט שאינה חלק מהשוטף הרגיל. אלא כזו שלוקחת מעוף ציפור, ובוחנת את הדברים מלמעלה. והידיים פחות רועדות.,
ואם נתייחס ל*רצונות* שלנו גם ככה? במקום לתת להם לעלות ואז להשכח, נעצור ונעשה איתם משהו? פרק חדש בפודקאסט שלי על מימוש רצונות. וזה תמיד, לפני הכל, יתחיל בעצירה

רוצים לקבל ממני תכנים מעניינים שקשורים
לניהול עצמי, תכנון והוצאה לפועל של החיים שלכם?

הצטרפו לניוזלטר

    אינקובטור

    החלק השני של הפרק על כח רצון ומשמעת עצמית, עוסק בבניית סיסטם לשלב האינקובטור.

    שלב האינקובטור הוא השלב שבו אנחנו רוצים להתמיד בהזנה רגשית ושכלית, את הרצונות שלנו, כדי לפתח אותם ולהפוך הצלחות יומיומיות ‘מקריות’ לכדי המושג החמקמק, הגביע הקדוש – ‘כח רצון’. הוא מגיע אחרי עליית הרצון, ולפני הפיכתו לכח רצון וזהו שלב שאי אפשר לוותר עליו, אחרת לא נצליח לשמור לאורך זמן על כח הרצון הדרוש לנו להשגת דברים שכרגע אינם זמינים או טריוויאלים לנו.

    המחלה המדומיינת

    ‘אין לי כח רצון’, ‘אני לא חזק.ה במשמעת עצמית’. אני שומע את זה כל הזמן בהקשר לתחום העיסוק שלי.
    וגם אני לפעמים מוכר את הסיפור הזה לעצמי מבלי לשים לב, שיש לי את אותה מחלה מסתורית ואולי מדומיינת, שלפיה אני היחידי שלא קיבל כח רצון בתחום מסוים ושמדובר בפגם אישיותי\קוגניטיבי. אבל זו התחמקות.
    ומי שרוצה לדעת איך להגביר את המשמעת העצמית בתחום מסוים מבלי לרדות בעצמו ועם לעבוד עם הלב הפתוח לצד השכל הישר, הפרק הראשון מתוך שניים, הוא מקום טוב להתחיל בו.

    כיסיתי נושאים כמו פסיכולוגיה, נוירולוגיה, מדעי התנהגות, דמיון, והתחלת דיבור על סיסטם. בחלק השני של הפרק הזה, גם צללתי לעומקים היותר פרקטים.

    למה המוח שלנו אוהב משימות דומות מחוברות

    כולנו מכירים את התחושה הזו שהמוח שלנו דורש מאיתנו, אם אני עושה משהו אחד, לעשות עוד מאותו הדבר ולתפוס שוונג ולתפור דברים ביחד.
    אבל למה הדבר כך? איך זה משפיע לנו על העומס הקוגנטיבי?
    ולמה זה אחד הדברים הכי חשובים שאף אחד לא עושה במודע, וצריך, ויכול לשפר לנו דרמטית את איכות החיים, ההספקים, והשקט הנפשי?

    פרק השבוע עוסק במדע ובפרקטיקה, של קיבוץ משימות דומות יחד.

    (ושיחה על כוונות שמובילות לאפקטיביות)

    מה טיפ האפקטיביות החשוב ביותר שאפשר לאמץ ב-2024, כמו בכל שנה?
    לסדר, ליישר ולהבהיר את הכוונות שלנו.
    “מתוך הכוונה נובע המעשה, מן המעשה נובעים ההרגלים, מההרגלים צומח האופי, מהאופי מתפתח גורל” (פתגם בודהיסטי)

    אנחנו מחפשים תמיד איך לייעל. וייעול, זו פונקציה של השכל הישר שלנו. אבל הוא מושפע בצורה ישירה מכוונות הלב. וכל זמן שנוודא שאנחנו לא מורידים את העינים מהכוונות ומצוותים להם פרויקטים פרקטים, אנחנו נטוס באוויר ונמנע מלעשות דברים שהזדחלו לנו לתוך הלו”ז ואנחנו מבצעים אותם כי לא בחרנו אחרת.

    זה פרק על מטרות, כוונות, רשימת פרויקטים, והקשר התמידי שבין הלב למוח, הרגש והאפקטיביות.
    הלוואי שתיקחו מפה ותאמצו

    (ומה לעשות עם זה?)

    אין מישהו שלא פגש את התחושה המבאסת שויתרנו על עצמנו, ריצינו, או לא מתחנו את הגבול בתוך מערכת יחסים מסוימת.
    זה יכול להיות בצד המשפחתי, הזוגי, הקרייריסטי או החברי
    וזה נראה אותו דבר –
    פתאום מצאנו את עצמנו ‘לא אנחנו’, לא מגיבים כמו שהיינו מצפים מעצמנו,
    ואנחנו כמעט לא מצליחים לזהות את אותו האדם שהגיב כפי שהגיב/ התגובה היא לא בערכים שלנו, ועדיין, הגבנו כך. מדוע?

    חשוב להכיר איך מנגנון הריצוי או אי מתיחת גבולות,  עובד. 
    להכיר בכך שזה פצע שנדלק, ובכך שאין לנו שליטה על הריצוי ברגע האמת אלא אך ורק לתרגל אקטיבית, איך להפטר מסוג התגובה הזו למצב איום. 
    יש מה לעשות. בפרק הזה, דיברתי על הסיבות למצבי ריצוי, ועל דרכים פרקטיות לעבוד עם המנגנון הזה ולהוריד לו את הווליום. 

    ולמה חשוב לנער את הגוף

    בפרק הזה דיברתי על ההפרדה והאבחנה שבין בעיות ואתגרים שהשכל הישר יכול להן, לבין בעיות ואתגרים שנראה שאין לנו גישה לשכל הישר ואין אותנו.

    וזה באמת בגלל שאין אותנו ואין לנו שכל ישר כי הגוף שלנו נמצא במצב של מגננה מפני איום שהוא חווה.
    במקרה הזה, איום של בעיות שמצטברות ותחושת אין אונים שהולכת ומתגברת.

    יש עוד מלא מה להגיד על הנושא הזה אבל היה לי חשוב לפחות לתת את האינטרו לנושא הזה כדי שאולי תוכלו לייצר תנועה.
    דיברתי על המכניקה של הגוף וגם על תפיסת סיסטם שאפשר להפעיל פה, שתעזור לחלץ אותנו מתוך המצב הבעייתי מבלי שנצטרך להיות בתושיה גדולה מדי.

    רק לזכור דבר אחר קטן שצריך לעשות, וכל השאר יבוא איתו.
    0
      0
      עגלת הקניות
      העגלה ריקהחזרה לעמוד הבית
      דילוג לתוכן