איך פותרים חצי בעיה – על חוק קידלין

פוסט זה פורסם בניוזלטר של על זה. 
אתם.ן מוזמנים.ות להצטרף אליו. הוא מקום טוב לתוכן,
השראה, מידע ודחיפה, בכל הקשור ליצירת תנועה
וניהול בתחומי החיים השונים. מצטרפים כאן 

כמעט כל בוקר אני כותב ביומן הבוקר שלי

זה תמיד מתחיל בעינים העצומות שלי למחצה שלי, היד שלי כותבת חופשי
וזה תמיד מתחיל ב’אין לי מושג מה אני אכתוב עכשיו אבל אני זורם’ ואז היד שלי מתחילה לשוטט על הדף\מקלדת ולכתוב את עצמה.

בשורה החמישית-שישית, אחרי שהתלוננתי שאין לי מה לכתוב, מתחילות לצאת מילים שמשקפות את מה שקורה כרגע בחיים, או בתת מודע הבוער שלי.

היד הכותבת עוזרת לשחרר פילטרים שהתת מודע שלנו מייצר

הכתיבה מאפשר בהירות גדולה.
ובהירות גדולה מביאה לפתרונות מהירים, מקיפים ועמוקים יותר של כל דבר שעליו נדבר.
הטבע דורש אור, תהליך של פוטוסינתזה שאי אפשר בלעדיו.
המחשבות שלי דורשות אור. אי אפשר בלי האור.

להיות באור

ולפי הקו הזה, הגיוני שכל בעיה שתעלה על הדף בכתיבה, תהנה מדרך מהירה יותר לפתרון נכון? וכאן מגיע מה שנקרא Kidlin’s Law, חוק קידלין, שאומר ‘אם אתה יכול לכתוב את הבעיה, פתרת חצי ממנה’.

אין יום שאני לא כותב, אין יום שאני לא נדהם מהבהירות האדירה שנוצרת ברגע שהמחשבה עוזבת את הראש והופכת להיות מילים. כל דבר שאיתו אני צריך להתמודד, יגיע הרגע שאני מבין שהראש שלי כבר לא יכול לעבד אותו בצורה מקיפה מספיק ואני מוריד אותו לכתב.

היקף הבעיות שניתן להתקדם בהם באמצעות כתיבה הוא עצום ובעצם אפשר לראות את שלב ההורדה מהראש והכתיבה כשלב ראשון לכל התקדמות שהיא מחוץ לרגיל שלנו.

1. תיאור טבע הבעיות

טבע הבעיות שלנו אף פעם לא בהיר לנו באמת כשאנחנו חושבים עליהן.
אנחנו נוטים להסתכל על אספקטים מאד מסוימים וכנראה הכי מטרידים, בתוך הבעיה –
ונוטים להתעלם מאספקטים אחרים.
מה שיכונה blind spots.
אבל כתיבה מאפשרת לנו לשחרר את המחשבות הטריווילאיות והמוכרות
(האספקטים המוכרים יותר של הבעיה),
ולזרוק אותן על דף כך שהעין שלנו רואה שכתבנו,
יודעת שאין צורך להחזיק את זה יותר בראש ואפשר לפנות מקום לחפש עוד
אספקטים של הבעיה שאפשר לתאר.
כך יכול להיוולד תיאור של אופי או טבע הבעיה\אתגר, מקיף יותר,
עמוק יותר – שיאפשר פתרון מקיף יותר ועמוק יותר

2. תיאור השורש

ברגע שיש לנו תיאור מספיק טוב של הבעיה,
אנחנו יכולים ללכת לשורשי הבעיה שכתובה לנו
עכשיו מול העינים, ולכתוב רשימה של כל האלמנטים השורשיים ביותר של הבעיה.
ההתיחסות האוטומטית שלנו, כשאנחנו מסתכלים על
מה מצמיח את העלים שעל העץ, היא לראות את הענף
שאליו מחובר העלה.
אבל מה שבאמת מצמיח את העלים, הם השורשים באדמה.

כך גם בהתייחסות לבעיות. אנחנו נוטים בטבעיות להסתכל על
נקודות הקצה הבעייתיות, אבל פתרון של נקודות קצה ללא
טיפול בשורשים, יכול אך ורק להצמיח את אותן הבעיות שוב.
לפעמים בפורמט אחר. לפעמים בנושא אחר.

3. פתרונות

וברגע שיש לי רשימה של בעיות שורש, אני יכול להכין רשימה של
פתרונות שמבוססים על פעולות (action items).
ואני כותב פתרונות שמבוססים על פעולות, כדי לוודא שאף אחד\ת
שקורא\ת את הטקסט הזה, לא ישאיר ברשימת הפתרונות,
דברים כמו ‘לחשוב על….’ או ‘להיות יותר…’.

אם כתבתם פתרון, שאלו את עצמכם מהם שלושת הדברים
שאפשר לעשות מחר בבוקר כדי להניע את הפתרון.
אם אין פעולה ברורה ומובהקת,
אתם לא מסתכלים על פתרון, אתם מסתכלים על משאלת לב.
שזה חשוב שלעצמו אבל לא טיפלתם בשורש ככה.

האחריות הרדיקלית

ובעצם בכך לקחנו אחריות רדיקלית על טיפול בבעיה
ושיחררנו את הלופ המחשבתי הזה שטוחן את הבעיה בחוסר אפקטיביות.
תחשבו על משהו בחייכם שאינו פתור ומציק לכם.
קחו דף ועט ותכתבו את הבעיה, את תיאור השורש ואת הפתרונות. ותראו אם:

  1. עלו לכם אספקטים שלא חשבתם עליהם בבעיה ומזל שכך

  2. עלו לכם פתרונות שלא חשבתם עליהם

  3. האם הלב שלכם לא מרגיש קצת יותר נינוח כרגע?

הכתיבה היא ה-כלי הכי עוצמתי לניהול חיים בעיני.
אם יש ‘טיפ’ אחד, הוא יהיה ‘’תכתבו”.

ואתם מוזמנים לכתוב לי את התנסויותיתכם
וחוויותיכם מכתיבה ככלי לפתרון בעיות

יאיר

שתפו ב-

פייסבוק
טוויטר
מייל

הצטרפו לניוזלטר שלנו

    0
      0
      עגלת הקניות
      העגלה ריקהחזרה לעמוד הבית
      דילוג לתוכן