למה קיבוץ משימות הוא ה-האק האולטימטיבי?

תיאוריית העומס הקוגנטיבי

לפני הכל אנחנו צריכים להבין את
תאורית העומס הקוגנטיבי. יש לנו זכרון
עבודה, או working memory, והוא אחראי
בין היתר על עיבוד מידע. רק
שיש לו מכסה מוגבלת מאד. וכשאנחנו
מעמיסים על הזכרון הזה יותר מדי
משימות או אינפורמציה מורכבת - זה
מרגיש לנו overwhelming ופחות אפקטיבי. זה
מה שמכונה עומס קוגנטיבי. הזכרון הזה
ממוקם בקורטקס הקדמי במוח, ואחראי על
להחזיר ולשמור אינפורמציה ולהשתמש בה בזמן
ביצוע של משימות קוגנטיביות.

הזכרון הזה מאד מוגבל, וההערכה היא
שכל בנאדם יכול להחזיק בראש 2
עד 7 אייטמים ברגע נתון. זו
הסיבה שאנחנו מתקשים לזכור רשימות ארוכות
או מידע מורכב, ללא עזרים חיצונים
כמו אפליקציות פתקים, או דפי רשימות.

והענין הזה חשוב מכיון שכל מי
שמשתמש במוח שלו לאיחסון, בין אם
של משימות ובין אם של מידע
טרי, הלכה למעשה מונע מעצמו כניסה
של מידע חדש לזכרון הזה, כי
יש בו מידע אחר כרגע. ולכן
אנחנו צריכים לשים לב טוב מה
תופס לנו את הזכרון הזה.

מאמץ קוגנטיבי עודף משפיע לנו על
היכולת לעבד מידע ולשמור את המידע
הנכון. יש יותר מאמץ שמופנה לכיוונים
הלא נכונים. אנחנו למעשה מקבלים החלטות
לא נכונות, מגיעים לקירות סתומים וחשים
תחושה של הצפה וגומרים יום עם
הלשון בחוץ.

אחת הדרכים לעזור לעצמנו עם העומס
הקוגנטיבי, היא לעבוד על משימות שיש
בהן מכנים משותפים. המוח שלנו יכול
למנף ידע קיים ותהליכים קוגנטיבים, ולהפוך
את עיבוד המידע ליותר קל. למשל,
אם יש סט מסוים של מיילים
שצריך להגיב להם, או שיחות טלפון
שצריך לעשות או דוחות שצריך לעבור
עליהם - מעבר בין המשימות השונות
יכול להיות מאתגר.

דרך טובה לעבוד על זה, תהיה
באמת לקבץ ביומן זמנים למשימות בעלות
אותו אופי. למשל מעבר על כל
המיילים כמה פעמים ביום, למשל לעשות
שיחות טלפון ביחד וכו'.