בשנים שאני עושה את ‘על זה’ פגשתי כל כך הרבה אנשים שהמציאו 
לעצמם מחלה או תופעה פסיכולוגית והחליטו ש’הם דחיינים’. 
חלקם אפילו הגדילו לעשות וטענו שהעניין גנטי ושגם אבא שלהם
היה דחיין ואם היינו חופרים את העץ המשפחתי שלהם, היינו 
מגלים שהם צאצאים לסבא-רבא שהיה רב-דחיין באודסה.

אף אחד לא נולד. דחיינות היא בסה”כ מנגנון הגנה של הגוף
מפני מה שהוא תופס כ’סכנה קיומית’. 
אם ‘מלמדים’ את הגוף שהאתגר שמולו אנחנו עומדים הוא לא 
סכנה קיומית כי אם ‘פחד’ ולא יותר מזה, נגמרה הדחיינות.

איך נשנכע את הגוף והמוח שלנו שאנחנו יכולים לעמוד מול
הפחד הזה?.
על זה ועל היבטים נוספים שקשורים לדחיינות, נדבר בהרצאה הזו.