יש דחיינות ויש דחיינות

יש דברים שאנחנו יודעים שצריך לעשות. דברים פשוטים.
לקבוע תור לרופא. לסדר את הביטוח.
לתקן את הברז שמטפטף כבר חודשיים.

ויש את הדברים שאנחנו באמת רוצים.
להתחיל לכתוב. ללמוד משהו חדש.
לעזוב מקום שמיצה את עצמו. לזוז קדימה.

אבל איכשהו – זה לא קורה.
לא היום. גם לא מחר.

אנחנו קוראים לזה דחיינות.
אבל האמת היא שזו לא בעיה אחת – אלא שתי בעיות שונות לגמרי.

דחיינות זה לא דבר אחד. ולכן אין לה פתרון אחד.

הדברים הקטנים לא קורים כי אנחנו מתעלמים מהם, דוחקים אותם הצידה, משכנעים את עצמנו שזה לא דחוף.
הדברים הגדולים לא קורים כי הם מפחידים. כי משהו שם לא ברור. כי כל עוד הם יושבים בראש כרעיון – הם עדיין לא יכולים להיכשל.

אבל בשני המקרים – התוצאה זהה.
עוד יום עובר.
שום דבר לא השתנה.

אנחנו מחפשים פתרונות שלא עובדים.

עוד אפליקציה לניהול משימות.
עוד טכניקת ניהול זמן.
עוד קובץ אקסל מתוחכם שיעזור לנו “לשלוט בדברים”.

אבל זו לא הבעיה שלנו.

כי דחיינות היא לא חוסר משמעת.
דחיינות היא תגובה ביולוגית של המוח.

כשמשימה לא ברורה לנו, כשאנחנו לא יודעים מאיפה להתחיל,
כשהמוח מזהה מצב של אי-ודאות – הוא מגיב בדיוק כמו שהוא
היה מגיב לפני אלפי שנים מול סכנה: בריחה, תקיפה, או קיפאון.

המשימות הקטנות? אנחנו בורחים מהן.
המשימות הגדולות? אנחנו קופאים מולן.

וככל שאנחנו דוחים, המוח לומד שזה המצב – ודוחה שוב.

 

אז איך יוצאים מזה?

במקום לנסות להכריח את עצמנו “פשוט להתחיל”,
אנחנו צריכים להבין איך לנטרל את מנגנון ההישרדות של המוח ולחזור לתנועה טבעית.

🔹 איך להפוך כל משימה תקועה ל”משימת כולה” –
פעולה כל כך פשוטה וברורה שהמוח שלנו ירצה לבצע אותה מיד.


 🔹 איך לזהות מה עוצר אותנו באמת – ולפרק אותו לחלקים שאפשר לזוז איתם.

 🔹 איך לעבוד עם המוח שלנו – במקום להילחם בו.

כי אנחנו לא עצלנים.
אנחנו פשוט תקועים במערכת שלא מלמדת אותנו איך באמת לגרום לדברים לקרות.

 

“נעשה את זה מתישהו” היא לא הרצאה על פרודוקטיביות.
זו הרצאה על איך סוף סוף להתחיל לזוז.

הפרטים

משך ההרצאה: כשעה ורבע
מה לצפות ממנה: חיבור של אינטלקט, רגש, פרקטיקה והעצמה.

מי יבוא להרצות בפניכם?

הי, אני יאיר יונה.
אני מלמד, מאמן ומלווה קבוצות, פרטיים וארגונים, בכל הקשור
לניהול עצמי בחיי היומיום ומימוש חיים.

פיתחתי את שיטת על זה לניהול עצמי למשימות ופרויקטים, 
מתמחה בשילוב של בניית מערכות ניהול דיגיטליות, בניית מתודות ניהול וחיבור לצדדי הרגש,
מתוך ערכי קשיבות (מיינדפולנס) ועקרונות מהזן בודהיזם, system thinking ועוד.

בעברי ניהלתי וקמתי מספר מיזמים
בתחום תעשיית המוזיקה, ניהלתי שיווק ודיגיטל במספר סטארטאפים, הייתה לי חברת דיגיטל משלי (lentils)
ועוד מלא מיזמים ופרויקטים שמימשו את התשוקה ליצירה, תרבות, התפתחות אישית והגשמה באמצעות ניהול מתודי, טכנולוגי וריגשי.
בן 44, אבא של תמרה, בן הזוג של מירב  ומאז חודש אוגוסט 23 מגשים את החלום שלי וגר בתאילנד

עכשיו הפרטים שלך

    יש דחיינות ויש דחיינות

    אנחנו לא צריכים עוד שיטה לפרודוקטיביות. אנחנו צריכים להבין למה אנחנו באמת תקועים.

    יש דברים שאנחנו יודעים שצריך לעשות. דברים פשוטים.
    לקבוע תור לרופא. לסדר את הביטוח.
    לתקן את הברז שמטפטף כבר חודשיים.

    ויש את הדברים שאנחנו באמת רוצים.
    להתחיל לכתוב. ללמוד משהו חדש.
    לעזוב מקום שמיצה את עצמו. לזוז קדימה.

    אבל איכשהו – זה לא קורה.
    לא היום. גם לא מחר.

    אנחנו קוראים לזה דחיינות.
    אבל האמת היא שזו לא בעיה אחת – אלא שתי בעיות שונות לגמרי.

    דחיינות זה לא דבר אחד. ולכן אין לה פתרון אחד.

    הדברים הקטנים לא קורים כי אנחנו מתעלמים מהם, דוחקים אותם הצידה, משכנעים את עצמנו שזה לא דחוף.
    הדברים הגדולים לא קורים כי הם מפחידים. כי משהו שם לא ברור. כי כל עוד הם יושבים בראש כרעיון – הם עדיין לא יכולים להיכשל.

    אבל בשני המקרים – התוצאה זהה.
    עוד יום עובר.
    שום דבר לא השתנה.

    אנחנו מחפשים פתרונות שלא עובדים.

    עוד אפליקציה לניהול משימות.
    עוד טכניקת ניהול זמן.
    עוד קובץ אקסל מתוחכם שיעזור לנו “לשלוט בדברים”.

    אבל זו לא הבעיה שלנו.

    כי דחיינות היא לא חוסר משמעת.
    דחיינות היא תגובה ביולוגית של המוח.

    כשמשימה לא ברורה לנו, כשאנחנו לא יודעים מאיפה להתחיל,
    כשהמוח מזהה מצב של אי-ודאות – הוא מגיב בדיוק כמו שהוא היה
    מגיב לפני אלפי שנים מול סכנה: בריחה, תקיפה, או קיפאון.

    המשימות הקטנות? אנחנו בורחים מהן.
    המשימות הגדולות? אנחנו קופאים מולן.

    וככל שאנחנו דוחים, המוח לומד שזה המצב – ודוחה שוב.

     

    אז איך יוצאים מזה?

    במקום לנסות להכריח את עצמנו “פשוט להתחיל”, אנחנו צריכים להבין איך לנטרל את מנגנון ההישרדות של המוח ולחזור לתנועה טבעית.

    🔹 איך להפוך כל משימה תקועה ל”משימת כולה” – פעולה כל כך פשוטה וברורה שהמוח שלנו ירצה לבצע אותה מיד.
    🔹 איך לזהות מה עוצר אותנו באמת – ולפרק אותו לחלקים שאפשר לזוז איתם.
    🔹 איך לעבוד עם המוח שלנו – במקום להילחם בו.

    כי אנחנו לא עצלנים.
    אנחנו פשוט תקועים במערכת שלא מלמדת אותנו איך באמת לגרום לדברים לקרות.

    “נעשה את זה מתישהו” היא לא הרצאה על פרודוקטיביות.
    זו הרצאה על איך סוף סוף להתחיל לזוז.

    הפרטים

    משך ההרצאה: כשעה ורבע
    מה לצפות ממנה: חיבור של אינטלקט, רגש, פרקטיקה והעצמה.

    מי יבוא להרצות בפניכם?

    הי, אני יאיר יונה.
    אני מלמד, מאמן ומלווה קבוצות, פרטיים וארגונים, בכל הקשור
    לניהול עצמי בחיי היומיום ומימוש חיים.

    פיתחתי את שיטת על זה לניהול עצמי למשימות ופרויקטים, 
    מתמחה בשילוב של בניית מערכות ניהול דיגיטליות, בניית מתודות ניהול וחיבור לצדדי הרגש,
    מתוך ערכי קשיבות (מיינדפולנס) ועקרונות מהזן בודהיזם, system thinking ועוד.

    בעברי ניהלתי וקמתי מספר מיזמים
    בתחום תעשיית המוזיקה, ניהלתי שיווק ודיגיטל במספר סטארטאפים, הייתה לי חברת דיגיטל משלי (lentils)
    ועוד מלא מיזמים ופרויקטים שמימשו את התשוקה ליצירה, תרבות, התפתחות אישית והגשמה באמצעות ניהול מתודי, טכנולוגי וריגשי.
    בן 44, אבא של תמרה, בן הזוג של מירב  ומאז חודש אוגוסט 23 מגשים את החלום שלי וגר בתאילנד

    עכשיו הפרטים שלך

      דילוג לתוכן