איך יודעים שמגיע סוף דצמבר?
אפשר לראות את מזג האוויר מתקדר
אפשר לראות את הפרסומים על מסיבות סילווסטר מתחילות להגיח

ואני?
אני פשוט מחכה
לכתבה השנתית
בפורטל התורן
שתספר לי

איך מציבים מטרות ויעדים בחיים ולמה זה כל כך חשוב.

וכולנו מכירים את התכנים האלה
וכאילו מישהו אחד כתב פעם אחת את ה’איך’
ואף אחד לא עצר להגיד – הלו, זה חתיכת בולשיט.
ואני אגיד לכם למה זה חתיכת בולשיט.
כי זה לא עובד, ואני אגיד לכם משהו, זה גם לא יעבוד.

וסליחה על הנחרצות אבל, 

זה לא רק לא מועיל, זה ממש יכול להזיק לנפש של בנאדם.

תכף אסביר את זה יותר לעומק.

תראו, הצבת מטרות ויעדים בתחומים שבהם אנחנו גם ככה חזקים או
שהפכו להיות חלק מהחיים שלנו ללא עוררין (כמו במקרה של
ספורט אצל אנשים רבים) – כנראה תעבוד.

באיזורי הנוחות שלנו, שבהם אין ‘איום’, 
אנחנו כוכבים.

אז נגיד שאני טוב בספורט
כל תחילת שנה או כמה חודשים אני קובע לעצמי את היעדים לשנה הקרובה.
להגיע לריצת מרתון. לעשות תריאטלון ראשון. להוריד עוד 6 קילו.
וכך הלאה.

אבל התחומים האחרים בחיים שלי?

הזוגיות
הפיננסים
הבריאות
ההורות
הפנאי
ההתפתחות האישית

אני לא מעז בכלל אפילו לחשוב עליהם בתור משהו להציב בו יעדים ומטרות.
אני הרי לא טוב בהם כמו בספורט. ומי רוצה לפגוש את המקום שבו אני ‘לא טוב’.

עכשיו יעדים ומטרות זה חלק אקוטי מהחיים שלנו.

כי אם אנחנו לא יודעים לאן אנחנו הולכים, כל דרך תיקח אותנו לשם.
והחיים המוצפים שלנו, עם כל האינטרקציות, המשימות, הטרדות
ושלא נדבר על המצב הפוליטי בטחוני וכלכלי –
כל טרדה במוח שלנו היא דרך פוטנציאלית שאנחנו לוקחים,
ומובילה אותנו לשום מקום, אם לא קבענו מטרה ויעד.

אז כל פעם שמישהו כותב את הכתבה הזו
או מעלה ריל באינסטגרם
ומספר על יעדים ספציפים, ומדידים וכך הלאה –
אני בספק רב אם מישהו עושה עם זה משהו.

למה?
כי מטרות ויעדים, כמו במקרה של ‘ניהול זמן’, מגיעים
מהעולמות הארגונים. וכל שיטת SMART ושיטות אחרות להצבת מטרות ויעדים,

לא תופסת אצל בני אדם וגם לא תתפוס בחיים.

ארגונים שואפים לתועלתנות, להפיק כמה שיותר מהמשאבים.
בני אדם שואפים למהות. ל’למה’. ל’איך זה מרגיש לי’.
ורק אחר כך מדברים על ה’איך’.

אז למה אף אחד לא מדבר על זה?
הנה אני מדבר איתכם על זה.

אבל רגע לפני שאמשיך,
אני רוצה לדבר על העובדים בארגון שלכם.

העובדים נשחקים
אתם רואים את העייפות והלאות עליהם.
העייפות והלאות הזו מיצרת ניתוק מעצמנו
ואם אנחנו מנותקים מעצמנו אנחנו מפסיקים לשאול את השאלה
‘מה אני רוצה’
ואז אם אני לא שואל מה אני רוצה
מה שיגיע – אותו אני אקח.

הרנדומליות הזו? ככה נראית אובדן אוטונומיה על החיים.

והתפקיד שלכם בעיני,
זה לא רק לתת להם מיומנויות,
ניהול זמן ופרויקטים וכל זה.

אלא לפני הכל,
לבוא אליהם ולהאיר להם עם פנס
את הדרך ולהגיד להם
שיש תקווה, יש אור,
תרימו את העינים והראש,
תובילו את החיים של עצמכם,
וככה גם המשפחות שלכם,
המחלקות שלכם, הקולגות שלכם,
הארגון כולו – ירוויח.

כולם מרוויחים מאנשים מרוצים ושמחים בחלקם.

אבל לכו תשכנעו מי שמרגיש.ה כזו הצפה ביומיום,
שהתקווה היא בידיו ושהוא יכול לשלוט ולנהל את החיים שלו.

מי יאמין לזה.

וברור שלא יאמינו.
כי אנשים רק מחפשים את ‘האיך’.

איך אנשים אוהבים ‘איך’. ואו.

אנשים מתעסקים כל כך הרבה בנדבכים האופרטיבים של האיך
ומתי מעט מתעסקים גם בנדבכים הגבוהים-פילוסופים-רגשיים של ה’למה’.
אבל האדם הוא חיבור של שניהם.

אז חיברתי את שניהם.

אני עם הראש ADHD שלי ו-PTSD שלי,
צריך שהכל יהיה ברור ובהיר לי אחרת אני נכנס ללחץ.
אם אני בלחץ, אין לי כיוון.
כמוכם. גם אם אתם בלחץ אין לכם כיוון.

אז הלכתי לייצר לעצמי בהירות

בניתי לעצמי דרך שתחבר גם את המהות וגם את האיך – 
ראיה סיסטמטית על הצבת מטרות ויעדים, שמיועדת לבני אדם, לכל תחומי החיים.

כי אם הדגש הוא רק על עבודה ומשפחה,
זה כמו שארגון ישים את התקציב שלו וכל התשומות,
רק על מחלקת השיווק.
זה יכול לעבוד לתקופה קצרה,
ומתישהו חוסר האיזון הזה, יגרום לארגון לקרוס.

וזה מה שקורה בחיים שלנו.

ולכן ההרצאה הזו פה.

אני בא לדבר עם העובדים בארגון
שלכם וגם איתכם, אתם גם בני אדם,
על תקווה פרקטית.

על דרך אופרטיבית, שמחוברת למהות,
לראות את החיים מלמעלה,
כמנהיגים ומנהלים בחיים של עצמכם

ולבנות את המטרות והיעדים שלכם
ככה שיהיו מחוברות ממש אליכם, ללב שלכם, למהות שלכם.
למה שנכון לכם ממש עכשיו בתקופת החיים הזו.

אני רוצה לבוא עם פטיש 5 קילו ולנפץ את
כל המיתוסים השהאכילו אותנו
ולהציע גישה אחרת, רכה,
חומלת, מתחשבת, אנושית,
לשאלה ‘איך מתקדמים בחיים’.

המטרה שלי לתת בהרצאה הזו
גישה בריאה ומדויקת יותר וגם כלי, מודל, לאיך לעשות את זה נכון.

כי אם נצמדים לתכנים רדודים, 
והם לא עובדים לכם, 
אתם עשויים ללמוד על עצמכם שאתם לא טובים בהצבת מטרות ויעדים.
ואז, אתם תפסיקו לנסות. 
וזה הכי גרוע.

אז תלמדו את עצמכם ואת העובדים שלכם,
איך לעבוד נכון, בחיבור של מוח ולב, באופן סיסטמטי,
בשינוי פרדיגמות, בהסתכלות אמיתית על המציאות
ותראו איך אנחנו מפתחים לעצמנו גישה של פאקינג בלתי ניתנים לעצירה.

נתראה אצלכם במשרד
יאיר