במסגרת העבודה שלי ב’על זה’,
הרבה אנשים שואלים אותי על ספרים ופודקאסטים ותכנים מעניינים שעוברים אצלי ושעליהם אני ממליץ.
ותמיד ברגע נתון בשבוע אחד יש כמה פודקאסטים וכמה ספרים וכמה יוטיובים ארוכים שאני באמצע שלהם ואלוהים ישמור כמה מידע יש בחוץ, אין סוף ללמידה למי שבוחר להיות תלמיד בחיים.
ולא, אני לא מדבר על ‘למדתי באוניברסיטה של החיים חחחח’.
אני מדבר על להסתובב בעולם עם גישה של תלמיד נצחי וסקרן, ילד שעומד מול העולם ורוצה לשאוב ממנו את מה שיש לו לתת. רעיונות, מחשבות, השראות. תביאו.
אז החלטתי לייסד את מועדון הספרים של על זה ולהמליץ מדי פעם בצורה יותר מסודרת על ספרים שקראתי ועברו אצלי והשאירו חותם גדול.
במסגרת העבודה שלי ב’על זה’,
הרבה אנשים שואלים אותי על ספרים ופודקאסטים ותכנים מעניינים שעוברים אצלי ושעליהם אני ממליץ.
ותמיד ברגע נתון בשבוע אחד יש כמה פודקאסטים וכמה ספרים וכמה יוטיובים ארוכים שאני באמצע שלהם ואלוהים ישמור כמה מידע יש בחוץ, אין סוף ללמידה למי שבוחר להיות תלמיד בחיים.
ולא, אני לא מדבר על ‘למדתי באוניברסיטה של החיים חחחח’.
אני מדבר על להסתובב בעולם עם גישה של תלמיד נצחי וסקרן, ילד שעומד מול העולם ורוצה לשאוב ממנו את מה שיש לו לתת. רעיונות, מחשבות, השראות. תביאו.
אז החלטתי לייסד את מועדון הספרים של על זה ולהמליץ מדי פעם בצורה יותר מסודרת על ספרים שקראתי ועברו אצלי והשאירו חותם גדול.
ותמיד כששואלים אותי על המלצות ספרים, הספר הראשון והחשוב מכולם, זה שתמיד אמליץ עליו,
זה שאמליץ לכל גבר לקנות ולכל אישה לקנות לבן הזוג שלה, הוא אני לא רוצה לדבר על זה, של טרנס ריל.
קראתי אותו כשהייתי בן שלושים. זו הייתה שנה קשה עבורי.
סיימתי שלוש וחצי שנים בתעשיית המוזיקה הישראלית, ניהלתי והקמתי מחדש
והייתי שותף לניהול והקמה של 2.5 חברות תקליטים אלטרנטיביות (אירסיי, אנובה מיוזיק, OutNow Recordings) וליטרלי חיפשתי את הדרך שלי ומה הלאה.
ובתוך החוויה הזו, נקלעתי ללא מעט קונפליקטים אישים שעירבבו תחושת מסוגלות,
אגו, עוד קצת אגו, פחד קיומי, דכאונות מרים והתרוממויות רוח.
ומעל הכל השאלה מה לעזאזל אני אמור לעשות הלאה עם החיים שלי.
ואז חברה המליצה לי על הספר הזה של טרנס ריל –
I Don’t Want to Talk About It: Overcoming the Secret Legacy of Male Depression
אני חשבתי שזה ספר על דכאונות במובן שהכרתי.
אוהו.
כמה לא ידעתי את גודל המשקע של הדכאון הגברי הסמוי.
דוקטרינת חינוך והוויה שגברים סובלים ממנה. 99% מהם. ולא יודעים את גודל השפעתה.
“אני לא רוצה לדבר על זה” הוא ספר שמתמקד בדיכאון הגברי, בעיה שקיימת אך נתקלת בהסתרה, בורות (בורות במובן של אי-ידיעה) ובחוסר הבנה בחברה.
ריל הוא פסיכותרפיסט מוערך, והוא מתאר את הדרך שבה דיכאון גברים מתחיל בילדות וממשיך להשפיע על גברים לאורך כל חייהם.
הוא מדבר על “טראומת הבנייה של המגדר”, תהליך שבו בנים צעירים מאבדים את היכולת להתמודד
עם רגשותייהם בדרך בריאה, ובמקום זאת משתמשים בתגובות לא בריאות.
אם תחשבו על זה, כל האנרגיה הרגשית שלא מצליחה לצאת בגיל צעיר, נספגת פנימה.
ואנרגיה כמו אנרגיה, היא לא נעלמת אלא מחליפה צורה, ואז יוצאת כאלימות ותוקפנות
ופגיעה בכח החיות הגברי – ומביאה אימפוטאנציה ותופעות אחרות.
דכאון גברי הוא דבר סמוי, בשונה מסימנים קלאסים של דכאון, גברים יכולים להראות מאד שמחים או מבסוטים – או בעיקר – בטוחים בעצמם,
מה שמסווה כידוע ערימות של חוסר בטחון.
הענין הוא שהתפיסה של החברה למושג ‘גבריות’ והגדרות מגדר מסורתיות יכולות
להניא אדם מלחשוף את רגשותים, מה שיוביל לדכאון סמוי.
הכל מחתיל במה שהוא מכנה gender shame (‘בושה מגדרית’ נגיד?) – פחד נתפס כלא גברי – ומוביל לבושה, מה שמכניס אותו וקובר אותו פנימה. אתם רואים את זה בהתפרצויות מאוחרות
של פוסט טראומטים ממצבי לחץ במלחמה, לפעמים עשרות שנים אחרי ששככה האש והכל היה נראה בסדר כל הזמן.
הספר של ריל מתוודע לדיכאון גברים כבעיה בריאות חמורה שמשפיעה על מיליונים של גברים ונשים ברחבי העולם כיוון שהיא משפיעה לא רק על הגבר אלא גם על סביבתו בכל התפקידים שלו במהלך השנים.
אומרים על להקת Black Sabbath שהם נשמעו כמו מתכת כבדה שנופלת מהשמיים (heavy metal falling off the sky). כך נולד המושג ‘heavy metal’ בכלל.
זה מה שקרה לי בראש. ערימות של אסימונים שהוטחו בבום ענק ברצפת התודעה שלי וגרמו לכזה רעש שכמעט התחרשתי.
הבנתי את הכל, את הסביבה הקרובה, הרחוקה, החינוך, המדינה – כל מה שיכול להכנס ולהשפיע על נפשו של ילד, בן, צעיר כל כך .
מה שקרה זה שהפסקתי לחשוב שאני מוזר, בעיתי, פריק, או שמשהו מיוחד לרעה
או משובש אצלי. כל מיני ‘אני לא יציב’ למיניהם. זה גרם להכל להפסק.
לא באופן מיידי, אבל הספר כל כך נשאר איתי (קראתי אותו לפני 12 שנה והוא עדיין בהמלצה הראשונה שלי), שזה פשוט פשע לא להמליץ עליו לכל אדם.
גברים, אל תוותרו עליו. זה יכול לסדר לכם את המחשבה ואת התפיסה העצמית.
נשים, אם אתן מזהות בגבר שלכן סממנים שיכולים להראות כמו דכאון סמוי שמופנה פנימה או החוצה, קנו לו את הספר והלוואי ויקרא.
אמזון (אנגלית)
ובתרגום לעברית בחנות הספרים האהובה עלי
בריאות נפשית טובה לכולנו
יאיר
ותמיד כששואלים אותי על המלצות ספרים, הספר הראשון והחשוב מכולם, זה שתמיד אמליץ עליו,
זה שאמליץ לכל גבר לקנות ולכל אישה לקנות לבן הזוג שלה, הוא אני לא רוצה לדבר על זה, של טרנס ריל.
קראתי אותו כשהייתי בן שלושים. זו הייתה שנה קשה עבורי.
סיימתי שלוש וחצי שנים בתעשיית המוזיקה הישראלית, ניהלתי והקמתי מחדש
והייתי שותף לניהול והקמה של 2.5 חברות תקליטים אלטרנטיביות
(אירסיי, אנובה מיוזיק, OutNow Recordings) וליטרלי חיפשתי את הדרך שלי ומה הלאה.
ובתוך החוויה הזו, נקלעתי ללא מעט קונפליקטים אישים שעירבבו תחושת מסוגלות,
אגו, עוד קצת אגו, פחד קיומי, דכאונות מרים והתרוממויות רוח.
ומעל הכל השאלה מה לעזאזל אני אמור לעשות הלאה עם החיים שלי.
ואז חברה המליצה לי על הספר הזה של טרנס ריל –
I Don’t Want to Talk About It: Overcoming the Secret Legacy of Male Depression
אני חשבתי שזה ספר על דכאונות במובן שהכרתי.
אוהו.
כמה לא ידעתי את גודל המשקע של הדכאון הגברי הסמוי.
דוקטרינת חינוך והוויה שגברים סובלים ממנה. 99% מהם. ולא יודעים את גודל השפעתה.
“אני לא רוצה לדבר על זה” הוא ספר שמתמקד בדיכאון הגברי,
בעיה שקיימת אך נתקלת בהסתרה, בורות (בורות במובן של אי-ידיעה) ובחוסר הבנה בחברה.
ריל הוא פסיכותרפיסט מוערך, והוא מתאר את הדרך שבה
דיכאון גברים מתחיל בילדות וממשיך להשפיע על גברים לאורך כל חייהם.
הוא מדבר על “טראומת הבנייה של המגדר”, תהליך שבו בנים צעירים מאבדים את היכולת להתמודד
עם רגשותייהם בדרך בריאה, ובמקום זאת משתמשים בתגובות לא בריאות.
אם תחשבו על זה, כל האנרגיה הרגשית שלא מצליחה לצאת בגיל צעיר, נספגת פנימה.
ואנרגיה כמו אנרגיה, היא לא נעלמת אלא מחליפה צורה, ואז יוצאת כאלימות ותוקפנות
ופגיעה בכח החיות הגברי – ומביאה אימפוטאנציה ותופעות אחרות.
דכאון גברי הוא דבר סמוי, בשונה מסימנים קלאסים של דכאון,
גברים יכולים להראות מאד שמחים או מבסוטים – או בעיקר – בטוחים בעצמם,
מה שמסווה כידוע ערימות של חוסר בטחון.
הענין הוא שהתפיסה של החברה למושג ‘גבריות’ והגדרות מגדר מסורתיות יכולות
להניא אדם מלחשוף את רגשותים, מה שיוביל לדכאון סמוי.
הכל מחתיל במה שהוא מכנה gender shame (‘בושה מגדרית’ נגיד?) – פחד נתפס כלא גברי – ומוביל לבושה,
מה שמכניס אותו וקובר אותו פנימה. אתם רואים את זה בהתפרצויות מאוחרות
של פוסט טראומטים ממצבי לחץ במלחמה, לפעמים עשרות שנים אחרי ששככה האש והכל היה נראה בסדר כל הזמן.
הספר של ריל מתוודע לדיכאון גברים כבעיה בריאות חמורה שמשפיעה על מיליונים
של גברים ונשים ברחבי העולם כיוון שהיא משפיעה לא רק על הגבר אלא גם על סביבתו בכל התפקידים שלו במהלך השנים.
אומרים על להקת Black Sabbath שהם נשמעו כמו מתכת כבדה
שנופלת מהשמיים (heavy metal falling off the sky). כך נולד המושג ‘heavy metal’ בכלל.
זה מה שקרה לי בראש. ערימות של אסימונים שהוטחו בבום ענק
ברצפת התודעה שלי וגרמו לכזה רעש שכמעט התחרשתי.
הבנתי את הכל, את הסביבה הקרובה, הרחוקה, החינוך, המדינה –
כל מה שיכול להכנס ולהשפיע על נפשו של ילד, בן, צעיר כל כך .
מה שקרה זה שהפסקתי לחשוב שאני מוזר, בעיתי, פריק, או שמשהו מיוחד לרעה
או משובש אצלי. כל מיני ‘אני לא יציב’ למיניהם. זה גרם להכל להפסק.
לא באופן מיידי, אבל הספר כל כך נשאר איתי (קראתי אותו לפני 12 שנה והוא
עדיין בהמלצה הראשונה שלי), שזה פשוט פשע לא להמליץ עליו לכל אדם.
גברים, אל תוותרו עליו. זה יכול לסדר לכם את המחשבה ואת התפיסה העצמית.
נשים, אם אתן מזהות בגבר שלכן סממנים שיכולים להראות כמו
דכאון סמוי שמופנה פנימה או החוצה, קנו לו את הספר והלוואי ויקרא.
אמזון (אנגלית)
ובתרגום לעברית בחנות הספרים האהובה עלי
בריאות נפשית טובה לכולנו
יאיר
