על אמפתיה וניראות

ככה שאם אנחנו חושבים על שיווק, על תכנון מוצרים,
על שיתופי פעולה וכל נגזרת אחרת בעולם העסקי, וברחוב היומיומי –
במקום לחשוב על תועלת, צורך, פתרון לכאב וכל המונחים האחרים מעולמות הביזנס\שיווק\פיתוח –
תחשבו על ניראות.

הלקוח בקצה, רוצה שיראו אותו.
לפני הפתרון. רוצה שיראו אותו.
אחר כך תפתרו את הבעיה שלי. קודם כל תראו אותי.

כי כשאדם נמצא בצורך, הוא חוזר להיות במתכונת של ילד שמחפש מחסה.
שיהיה ענין קטן או ענק, אדם יהפוך לילד במקום הזה.
בגלל זה כשהוא לא מקבל את מה שהוא רוצה, בין אם זה שירות גרוע בחנות ובין אם
זה מוצר מקולקל ובין אם זה מוצר שלא ענה על הצורך שלו,
יש את הסיכוי שתקבלו טנטרום של אדם מבוגר.
וטנטרום של אדם מבוגר יכול להיות אגרסיבי פנימה ו’אגירה’ של כעס,
או התפרצות החוצה.
שתי התנהגויות שכולנו מכירים היטב, גם על עצמנו בסיטואציות מסוימות.

אז לשנות את הפריזמה. אני רואה את הלקוח.
רואה במובן של רואה את הילד שבתוכו שיש לו צורך ורצון.
מוריד את המשקפיים של ‘פתרון לכאב של הלקוח’ ושם את המשקפיים של
‘עומד מולי ילד, מצב שמפוחד, והוא צריך משהו,
איך אני יכול להיות המנהיג, המבוגר האחראי בסיטואציה ולתת לילד הרגשה שרואים אותו?’

כשנראה את הצורך, יתרכך לנו הלב.
כשיתרכך לנו הלב, נהיה בעשיה מיטיבה עבור האחר.
זו תרגולת יומיומית בשינוי פרספקטיבה,
ומי שחכם.ה מספיק, גם יפנה את זה כלפי עצמו ועצמה פנימה,
ויאפשר הרבה יותר ניראות לילד.ה שיש לו ולה, בפנים. גם הם צריכים שיראו אותם.