בוידאו היפה הזה של ד”ר בן שחר, מומחה האושר הבינלאומי, הוא מציג את מודל ה’אנטי-פרג’ייל’ של ניסים טאלב (‘ברבור שחור’ ועוד אחרים מצוינים), כבסיס לאושר.
והוא טוען בוידאו שבבסיס הבעיה של בני האדם היא הבלבול שבין תפיסת האושר כדבר טוב, לבין הרדיפה אחרי האושר, שמביאה אדם לסבל. הבודהיזם כמובן מדבר על כך בתוארו את מנגנון ההאחזות כמקור לסבל (ההאחזות, כמו למשל רצון להשיג אושר, כמיהה לאושר שאי השגתו מביאה לסבל וכיו”ב). אני כמובן מסכים עם הדברים.
הנקודה החשובה מבחינתי בוידאו הזה, היא התפיסה המשלבת אי-רדיפה אחרי האושר, ובאותו הזמן – התקדמות לכיוונו, ולכן יש להגיע למצב של הליכה בעקבות האושר אבל שלא בצורה ישירה.
בצורת העבודה שאני מציג במסגרת ‘על זה’, הלכתי לכיוון הזה בצורה אינטואיטיבית.
אני אומר דבר פשוט.
אם נסתכל על כל התחומים בחיינו ונחפש מהי נקודת השיפור של 1% בכל אחד מהם, נגדיר את היעד הזה (נגיד ביחסים בזוגיות: לשפר את הקירבה על ידי יותר שיחות ובילויים זוגיים, ונעשה לפחות חצי שעה שיחת סגירת יום ולפחות דייט אחד פעם בשבוע אם לא יותר).
אחכ נפרק אותו לטאסקים קטנים, ברי השגה, מה שאני מכנה ‘משימות כולה’ (כולה צריך לקבוע כל שבוע את הדייט של שבוע הבא, כולה צריך לדאוג לארוחה אחת משותפת וכו’)
אם נעבוד ככה, נוכל לבצע התקדמויות יומיומיות בדרכנו אל האושר – שלעולם לא יגיע באמת, כי תמיד אנחנו נהיה happier, כלומר שמחים ומאושרים באופן יחסי יותר ממקודם – וזאת מבלי להגיע לנקודת הסוף, כי אין כזו, זה תמיד יהיה אושר יחסי.
ד”ר בן שחר מדבר בוידאו הזה על חמישה תחומים שמקיימים את האושר ההוליסטי שלנו – האינטלקט, הרוח, הרגש, הפיזי וזה של יחסים בין אישיים.
אם ניקח את החיים שלנו, נמצא שחלק נכבד מהתחומים בחיינו נוגעים לפחות לאחד אם לא יותר מהתחומים האלה. זיהוי הנקודה של ה 1% שכל הזמן תתרחק מאיתנו ככל שנתקדם,
היא בעיני המפתח לכך שנישאר בתנועה, וכל הזמן ננוע קדימה, בצעדים קטנים, אפשריים, שיכולים לקחת אותנו לכיוון האושר.