|
אהלן
השבוע ובשבוע הבא אנחנו נעסוק בניהול משימות וזמן מתקדמים יותר ונבין לעומק איך אפשר לנצל יותר זמן בחוכמה על מנת שנוכל גם לפנות זמן לעצמנו ולדברים שחשובים לנו באמת, וגם להעמיק את הפעולות הנכונות שלנו כדי לצבור בטחון עצמי שכל דבר שהמציאות תביא לנו – אנחנו נוכל להשתלט עליו דרך השתלטות על הפעולות שלנו.
לפעמים המציאות תביא לנו קשיים אמיתיים מסובכים. מלחמה. בעיות בריאות. דברים כבדים. בסיטואציות כאלה נצטרך להניח לעצמנו להתמודד עם מצבי הקיצון. אנחנו לא רוצים במצבי הקיצון האלה גם את השד שיושב על הכתף ואומר לנו שלא הספקנו מספיק או לגלות ששכחנו משהו או לגלות שיש מחירים כבדים ליציאה שלנו מאיזו שגרה שהתרגלנו אליה כבר. במלים אחרות, השאיפה שלי עבורכם היא שיהיה לכם יותר רוגע בתוך הנשמה, לקחת את הדברים יותר רגוע על ידי הקצאת זמן טובה יותר.
אני מזכיר לכם שיש לכם בעצם שני תפקידים משלימים.
אחד אתם מנהלים של הסדר של חדר ההמתנה. בו מתרכזות כל המשימות שלכם.
והשני אתם מנהלים את ההקצאה של המשימות לחדרי הטיפולים, כלומר הקצאת הזמן.
בסופו של דבר מה אנחנו רוצים? יותר זמן לעצמנו.
איך נשיג את זה? על ידי מתן לגיטימציה לעצמנו לפנות זמן.
איך נשיג את זה? כשנדע שאנחנו יכולים לסמוך על עצמנו שהכל בשליטה לפחות נכון לכרגע ואתם יכולים לשחרר ולאפשר לעצמכם
ואיך נשיג את זה? על ידי ניהול חכם של חדר ההמתנה, ככה שתהיה לכם חשיבה ולא אשליית איום ואז תוכלו להחליט מה עוזב את חדר ההמתנה והולך לחדר הטיפולים. מה עוזב את אפליקצית ניהול המשימות ומקבל הקצאת זמן ביומן.
ואיך נשיג את זה?
על ידי דחיינות מבוקרת בראש ובראשונה. כלומר שלא נעמוד מול חדר המתנה מפוצץ, כלומר ללא רשימות משימות ארוכות.
אח״כ שכל החולים שכן ממתינים בחדר, כלומר כל המשימות, רשומים כמו שצריך. גם כמשימות כולה וגם עם תיוגים שיעזרו לנו לתפוס את כל אלה שיש להם כאב באוזן וביחד לשלוח אותם לחדר טיפולים במקום אחד אחד. כלומר, שכל המשימות שלנו יספרו לנו בחצי שניה, מה הן. האם הן קצרות. האם הן פולואפ, האם הן יכולות לקרות כשאין לנו מוח?
זאת אומרת, אנחנו שואפים לרשימות מטויבות, קצרות, שנוכל לדעת כל רגע מה באמת קורה ולקבל החלטות מהשכל ולא ממנגנונים אוטומטים שהגוף חי בתוכם כי הוא חושב שהוא נתון לאיום כי אנחנו אומרים לו שאנחנו לא יודעים מה לעשות עכשיו. וכשיהיו לנו רשימות מטויבות וקצרות, בשאיפה, תהיה לנו יותר נחת לשקול את הקצאת הזמן שלנו לכל תחומי החיים ובמיוחד – לעצמנו.
אני ממש מקווה שזה ברור לכם.
בכל מקרה, אחרי שלמדנו על איך עוצרים הצפה ואיך מכניסים שליטה ראשונית ואחרי שהכנו את השולחנות שלנו להתמודד עם מה שמגיע אליו בצורה טובה, הגיע הזמן שלנו להמשיך לעלות ברמה שלנו ולהגיע לחלק של הקצאות זמן טובות יותר.
עכשיו, אני מניח שחלקכם רוצה ניהול זמן ופרודקטיביות, ואתם תקבלו את זה, אבל אני כל הזמן מבקש מכם לסגור שאין טעם בפרודוקטיביות אם היא לא משרתת את הרצונות שלכם ומייצרת לכם נשימה כדי לעשות יותר מהדברים שאתם רוצים.
זאת אומרת, אתם צריכים להתעקש על עצמכם. וכדי שזו לא תהיה אמירה סתומה, אנחנו יכולים לייצר נקודות חיבור לעצמנו באמצעות תרגילי שיקוף וכתיבה. תרגילים כאלה עוזרים לעצמנו להסביר לעצמנו, את הלמה הגדול. זוכרים את הלמה הגדול?
הסיבה שאני חוזר לנקודה הזו היא כי אנחנו מתחילים להתקרב לסוף התהליך. אני לא רוצה שתצאו ממנו עם המחשבה שנהייתם מסדרי משימות טובים יותר, אלא שכל הזמן דחפתם את עצמכם לעמדה ניהולית שמתעקשת למצוא זמן לעצמה, אפילו שנראה שאין מקום ואין זמן ולזכור – שכל התגובות והמחשבות האלה הן אוטומטיות, הן לא האמת.
אבל כדי לפקפק בהן, אנחנו צריכים לתרגל שינוי של מיינדסט.
כל פעם שאתם חושבים לעצמכם מחשבה של ׳כן אני צריך באמת לעשות יותר… שלוש נקודות׳, אתם יכולים להיות בטוחים שזה, כנראה, לא יקרה.
ההבטחות העצמיות שלנו לא שוות כלום אם לא יצאנו למגרש להתאמן כדי להכשיר את המיינדסט שלנו לחשוב אחרת, או יותר נכון לתפוס את הדברים אחרת.
לכן יש לכם את כל תרגולי הbeing של התהליך הזה. כדי שלא תסתובבו עם מחשבה של ׳כן אני צריך באמת לא לדלג מעל משבצות ביומן כשהן כתובות׳. כי זה לא יעבוד. כי הדילוג הוא תגובה אוטומטית למצב איום וסכנה והפסיכולוגיה שלנו לא יכולה לעמוד מול תגובות נוירולוגיות אוטומטיות ופרה היסטוריות. למח שלכם לא אכפת שהחלטתם לחמם את היחסים עם היומן שלכם.
הדרך היחידה היא להתאמן על שינוי מיינדסט. ושינוי מיינדסט יכול להעשות כתהליך באלפי דרכים .אבל הטובה ביותר כנראה תהיה כתיבה, שיקוף, לשבת עם עצמנו לחשוב ולכתוב. לא באמצע היום לשש שניות, אלא להקדיש את החצי שעה-שעה. כמו שאנחנו לא עושים אימון גוף של שש שניות, ככה אנחנו לא יכולים לעשות אימון מוח של שש שניות.
אז תחזרו לתרגילי המהות שלכם, גם אם לא עשיתם כלום עד עכשיו, אל תאמינו לעצמכם ש׳עד עכשיו לא עשיתי את זה, אין טעם עכשיו׳. למח שלכם לא אכפת שמסתיים קורס ותהליך. המח שלכם צריך שתאמנו אותו. תתעקשו חברים תתעקשו. החיים האלה קצרים מדי כדי שתסתפקו בניהול משימות כמטרת חיים.
יאללה בואו נתחיל את השיעור של היום.