|
כולנו למדנו בגילאים מאד מוקדמים שלפעולות שלנו יש השלכות. לפעמים תוצאות והשלכות ישירות ולפעמים אירועים מתגלגלים.
באופן תאורטי, בעולם שאין בו שום אתגר, כולנו עושים את הדברים הנכונים ומקבלים את התוצאות הנכונות וכולנו מאושרים.
בדיוק כמו בטבע. בטבע אין ממש טעויות, החיות עובדות אותו הדבר ומתפקדות את עצמן כדי לקיים שני דברים בסיסים – לשרוד ולהמשיך את הגזע שלהן. זה כל מהותה של החיה.
אבל האדם עבר קצת התפתחות מאז שהוא שהיה איפשהו באמצע שרשרת המזון של הטבע והוא פיתח שכל תבוני והוא פיתח תודעה.
תודעה היא הדרך בה אנחנו חווים ומבינים את העולם. היא משלבת את מה שאנחנו רואים, שומעים ומרגישים ברגע הנוכחי עם הזיכרונות והחוויות שלנו מהעבר. התודעה מאפשרת לנו להיות מודעים למחשבות, לרגשות ולפעולות שלנו, ומכאן גם לבחור באופן מודע כיצד לפעול ולהגיב במצבים שונים.
עכשיו עניין ה׳מודעות למחשבות׳ הזה, הוא מושג שאני מניח שכבר נתקלתם בו. ולא תמיד ברור מה הכוונה בלהיות מודע למחשבות.
מודעות למחשבות, זה קצת כמו להתבונן מהצד על מה שקורה לי בתוך הראש ולא להיות אחד עם זה, אלא להיות שניים עם זה.
נגיד שאני מרגיש עכשיו עצוב, או עצבני
יש הבדל בין להרגיש עצבני
לבין לראות שיש כרגע עצבים.
אחד זה להיות ׳אחד׳ עם המצב
והשני זה לראות מהצד שתופעת העצבים או תופעת הכעס מתקיימת כרגע
ברגע שאני רואה את זה מהצד, לצד זה שאני מרגיש את זה,
אני יכול לבחור בפעולה שאותה אני אעשה
אם אני עצבני ואני לא מודע לעצבנות שלי, אני אמנם מרגיש, אבל אני מרגיש אותה כמו חיה פצועה ולכן אני אגיב אוטומטית לעצבים. אצעק אקלל, אברח, אקפא.
אם אני עצבני ואני מודע לעצבנות שלי, אני יכול לנהל את אופי התגובה שלי למצב העצבנות שיש בי כרגע.
כשאני מנהל את אופי התגובה שלי למצב העצבנות, אני פועל מתוך חופש. לא תמיד אני אגיב בצורה מיטיבה או חכמה ויכול להיות שאני אעשה משהו שבדיעבד אצטער עליו, אבל מקום של מודעות מאפשר לי לראות את זה שזה קרה, וללמוד מזה משהו אולי לעתיד. מצב של חוסר מודעות אני רק מגיב ואחרי כמה שעות כשאני נרגע, אני קולט מה עשיתי מה אמרתי ואיך הגבתי.
אני עוד אדבר על זה הרבה בהמשך, כי זו בעצם מהותו של כל התהליך הזה, אבל אני אתחיל ואומר שאנחנו רוצים לפעול מתוך מקום מודע ככל שאנחנו יכולים. זו הדרך המיטיבה ביותר להתנהל בעולם. ופעולה מתוך מודעות, היא פעולה שכמו שאמרתי, מסתכלת מהצד או מלמעלה על היאיר שחווה את המצב כרגע וצריך לפעול גם. זה יאיר הפועל. אבל מי שמסתכל עליו מהצד, על מה שקורה אצל יאיר הפועל – הוא יאיר המנהל.
יאיר הפועל ויאיר המנהל חיים באותו יאיר. אבל הם לא יכולים להתקיים בו זמנית. יאיר הפועל שואף לעשות דברים של פועלים – שזה לעבוד לעבוד לעבוד ולהוציא כמה שיותר מהזמן שלו, כי אז המנהל יבוא ויגיד לו כל הכבוד, או שאולי הוא יקבל בונוס. אבל בתכלס הוא רק מחכה להפסקה הבאה שלו ובתכלס הגדול יותר מחכה לחופשה השנתית שלו.
יאיר המנהל לעומת זאת, רוצה שיאיר הפועל יקבל את התנאים הכי טובים שהוא יכול כדי לתפקד הכי טוב שהוא יכול, אבל יאיר המנהל הוא זה שקובע ליאיר הפועל מה לעשות מתי ואיך.
הוא מסתכל על הפועל שלו ורואה בו ידיים, אבל גם לב. הוא רואה את הפועל כמבצע של מה שצריך, אבל כל הזמן בודק את עצמו כמנהל שהוא לא טוחן את הפועל שלו, לא מעמיס עליו עומס לא הגיוני, רואה מתי הפועל מתעייף, יודע מתי לשחרר ויודע מתי לדרוש.
זה מנהל טוב.
אם אנחנו מתנהגים כפועלים בחיים שלנו, אנחנו נשאף לעשות משימות כל הזמן. וכדי להשתפר כפועלים, נעמיק וננסה לשפר את יכולות התפעול שלנו. שזה מאד מאד חשוב כמובן וזו הסיבה שאנשים מחפשים ׳ניהול זמן׳. כי זמן הוא המשאב של הפועל להפיק כמה שיותר משימות בתוך הזמן הנתון.
אבל אם אנחנו מכניסים גם את פונקציית המנהל לחיים שלנו, אנחנו מסתכלים אחרת על ציר הזמן. אנחנו רוצים שהפועל יעבוד הכי נכון ויעיל ביחס למה שאני כמנהל צריך אבל גם הכי נכון ויעיל ביחס לאנרגיות שלו כפועל. שלא ישרוף את עצמו ולא יהיה מותש. אנחנו רוצים לוודא שהוא עושה את הפעולות הנכונות ברגע הנכון, שישרתו את המטרות הגדולות של הארגון, שזה להגדיל את הרווח.
בעולם הפרטי שלנו, המטרה הגדולה ביותר שלנו היא להרגיש טוב עם עצמנו בזמן שאנחנו שומרים את עצמנו בחיים. להשאר בחיים זה כבר לא מספיק. זה היה טוב בגלגול קודם שלנו באבולוציה כשהיינו לא רחוקים מהחיות. ואם התודעה שלנו, כלומר איך שאנחנו חווים ותופסים את המציאות, אנחנו בחוויה של פועל בלבד שמשרתים ארגון של מישהו אחר – אנחנו נסתפק ברק לעשות פעולות, לכבות שריפות, ולהתנהל מחופשה לחופשה והפסקה להפסקה. לא נרים את הראש מפס היצור שלנו כי אנחנו לא יודעים שזה אפשרי בכלל.
אבל החיים שלנו הם לא ארגון של מישהו אחר וגם אם אנחנו כל החיים , כמו שאמר בוב דילן, צריכים לשרת מישהו – זה בסדר, אבל החיים עצמם הם רק שלנו. והמטרות של הארגון הזה שנקרא החיים שלנו, הם שנרגיש טוב וסבבה ומסופקים. ובגלל זה אנחנו צריכים את העמדה של מנהל בחיים שלנו. שיסתכל מלמעלה על המציאות ויגיד לפועל שלו מה לעשות בכל רגע נתון, כדי להוציא מהידיים והלב והראש של הפועל, את המיטב.
זו החובה המוסרית שלנו בעיני, כלפי עצמנו, כלפי הקרובים לנו וכלפי העולם כולו.
אם כל אחד מאיתנו הוא יחיד ומיוחד ונושא את המתנות שהוא נושא לעולם, זו החובה המוסרית שלנו לאושר שלנו, לעומק היחסים עם הקרובים לנו ובכלל לכל קהילת בני האנוש – שנוציא מעצמנו יותר סיפוק ושמחה.
וכדי שנוכל להוציא יותר סיפוק ושמחה, אנחנו צריכים שהפועל הזה, לצד לשרת את העולם בחוץ על צרכיו, ישרת גם את צרכי החיים שלנו. שזה אומר, להכניס לסך הפעולות השבועיות שלנו, גם פעולות למען עצמנו.
הבעיה מתחילה כשאנחנו עסוקים ומוצפים מדי ולא יכולים לראות איפה בכלל אני יכול להכניס פעולות למען עצמי.
או. טוב ששאלתם. זו מטרת התהליך הזה. לתת לכם את הבסיס לראות שקודם כל זה אפשרי ואז לתת לכם את הכלים והשיטות ומה שצריך כדי שתוכלו להתאמן על זה לשארית החיים שלכם.
ואני חוזר על המילה – אימון.
תזכרו מה אני אומר – אתם תלמדו פה דרכים להוריד את הרעש כדי להכניס יותר פעולות למען עצמכם וזה ידליק אתכם ויראה לכם שגם מצאתם את התשובה וזהו, אבל החיים תמיד תמיד יציפו ותמיד יאתגרו והתפקיד שלנו כמנהלים הוא לא לוותר כשאנחנו עפים מהסוס כי העולם הציף יותר מדי, אלא תמיד תמיד לחזור. כי ארגון שעובר זעזוע, תמיד יהיה חייב את המנהל שלו כדי לפקס את כל הארגון והפועלים והמטרות ולהתחיל מחדש מנקודת זמן ההווה. בלי להתקרבן על העבר ובלי לפנטז על העתיד. לבנות את ההווה הכי טוב שאפשר.
אנחנו המנהלים האלה. לא ידענו שיש לנו את התפקיד הזה, אבל זו הדרך היחידה לחיים מיטיבים, כדי שלא תתקעו לנצח על פס הייצור הזה. גם אם , אגב, העבודה שלכם שעבורה אתם מקבלים כסף בחיים האמיתיים, היא לעבוד על פס יצור. אין שום דבר רע בלעבוד בפס יצור ואתם לא צריכים להיות מנהלים בצד הקרייריסטי שלכם, אבל בחיים הפרטיים – ניתנה לנו הזכות לבחור את הפעולות שלנו ואת איך נתעדף את עצמנו למעלה, כי אנחנו הכי חשובים בעולם, כדי שנוכל לשרת אותנו ואת צרכי הקרובים לנו .
אז אני מקווה שזה מובן למה אנחנו לא מדברים פה על ניהול זמן אלא על גיבוש של תפיסה חדשה של עצמנו – אנחנו מנהלים בחיים שלנו. ואנחנו רוצים להקדיש זמן לניהול הזה. ואנחנו רוצים לייצר לעצמנו מצב בחיים של כמה שיותר דברים שעושים לי כיף ונעים ומפתחים אותי, גם אם כרגע בשניות אלה אתם חושבים לעצמכם ׳איפה אני ואיפה זה׳.
ניהול הפעולות שלנו, ניהול משימות מה שקרוי הוא הבסיס של הכל.
כי אם אתם רוצים למשל לשפר לעצמכם את המצב הפיננסי – זה דורש פעולות. אם אין מקום לפעולות האלה, לא תשפרו פיננסים. אם אתם רוצים לשפר את הבריאות שלכם – צריך משימות ופעולות. אם לא למדתם איך לסדר אותם ברמה הטכנית אבל גם ברמה הרגשית – לא יהיה מקום לבצע את משימות הבריאות האלה.
אנשים רבים מתפתחים לעומק בתחומים מסוימים – וזה מעולה.
אני מסתכל על התפתחות לרוחב, אני רוצה לזוז גם בבריאות וגם בכסף וגם ביחסים וגם באבהות וגם בקריירה. וכדי שכל הפעולות שצריכות לקרות בשביל התזוזות האלה, אכן יקרו, צריך ללמוד את הבסיס של הבסיס, שזה ניהול מיטיב, אחראי ובחמלה, של הפעולות וסדר היום שלנו.
לסיכום הפרק הזה, תזכרו שאנחנו שואפים להכיר את המנהל שקיים בתוכנו כבר, ולאפשר לו מקום לעבוד.
כדי לעבוד הוא צריך שיטה, כלים ומיינדסט. מה שאנחנו לומדים פה.
הבסיס יהיה תמיד לדעת מה קורה באמת, כלומר מה כל המשימות שלי ומה צריך לעשות, ולהסתכל עליהם מלמעלה כדי לקבל תמונת מצב נכונה, ואז אפשר לקבל החלטות מה לעשות מתי ואז אפשר להפנות משאבים – כלומר זמן ומח, לעשיה שלהם.
זה כל התהליך שלנו.
יאללה בואו נמשיך