אחרי שדיברנו על לעבוד (לא ‘לשנות’, כיוון שזה לא משתנה ברגע,
יש לנו רק את ההבטחה שלנו לעצמנו לעבוד על לשנות) על קצת
החלת תנועה –
אנחנו עוברים על לתת לגיטימציה לקשת הרגשות והפעולות
שאנחנו יכולים או לא יכולים לעשות. וזה טמון בסיפור שנספר
לעצמנו, כלומר, איך נמסגר את המצב.
האם זה ‘אני כבר שלושה שבועות לא מצליח לזוז’ או
‘אני כבר שלושה שבועות לא מצליח לזוז, אני דוחה את ההתעסקות
ב_____ כי אין לזה מקום עכשיו. עכשיו יש רק מקום לעזרה ראשונה לעצמי’.
מיסגור הוא המפתח ליצירת מגרש משחקים וחוקיות חדשה למציאות.
שאלה לסוף הצפיה (למענה בכתב):
מהו המיסגור המחודש לסיטואציה, שאתם מאפשרים לעצמכם לתת כאן?
|