מכתב לאנשים מוצפים שרוצים לדעת מה לעשות הלאה. כי ככה זה לא יכול להמשיך.

מכתב לאנשים מוצפים שרוצים לדעת מה לעשות הלאה.
כי ככה זה לא יכול להמשיך.

אתם בטח לא מבינים איך זה קרה לך, להם ולכולם.
התחושה הזו של הצפה גדולה שמגיעה כמו נהרות שוצפים
של מידע שעובר בכל ערוצי התקשורת,
הישר לכיס האחורי של המכנסיים שלך,
לטלפון שלך.

כאילו לכולם יש גישה למוח שלנו.
וגם למי שלא,
אנחנו פשוט מוסרים את המוח שלנו ,ככה על מגש.

איזה מחריד זה.

המוח שלנו הוא מחשב-על.
הוא יודע לעשות כל כך הרבהדברים
ותוכנת לשמור עלינו מפני כל פגע,
לא מצליח לשמור עלינו
בפני הדבר האחד שהוא לא תוכנת מולו –
סכנות של גודש מידע, אינטרקציות ומשימות.

אז הוא קורס.
בטח קורס.
איך לא יקרוס.
נהרות שוצפים אותו.

כל מחשב-על יכבה כשמים ישפכו עליו.

אז מה אנשים עושים?
מחפשים לשפר פרודקטיביות.
כלומר, יש קצר חשמלי במחשב-על שלנו,
ואנחנו מחפשים איך לשפר את לוח האם.

הלו. יש קצר חשמלי. מחשב-העל שלנו כבוי.
אז להיות פרודקטיבים לא יעזור לנו.

מה יכול לעזור לנו?
אני אספר לכם אבל רגע לפני כן,
תחשבו על מגפת ההשמנה באמריקה
מה קרה שם?
אוכל זמין מאד, קל מאד להשגה,
או במלים אחרות – שפע
והשפע הלא מנוהל הזה,
פגש אנשים שלא ידעו שצריך לעמוד
על המשמר מפני שפע האוכל הזה.
והתוצאה – חוסר איזון שמתבטא בהשמנה, חולי וכו’.

אז מה אנשים עושים?

דיאטות.

ומה תמיד ישבר, תמיד תמיד ישבר?

דיאטות.

מה לא נשבר?
לפתח אורח חיים בריא.
זו צורת מחשבה, זו תפיסת חיים,
זה עולם של ערכים שמשולבים בהתנהגויות.
ועל זה כבר אפשר לשמור.

אותנו לא לימדו להתנהל מול שפע המידע.
הוא לא היה קיים עד שסטיב ג’ובס
לא עמד על הבמה ב-2007 והכריז על האייפון החדש.

שזה כמו האנשים שלא ידעו שצריך להתנהל
מול שפע אוכל ואז פתאו נחשפו 
לכך שיש מקדונלדס בכל פינה.

אז מה כן יעזור לנו?

כמו שאורח חיים בריא הוא תפיסת עולם,
תפיסת זהות, תפקיד, ראיית מציאות, פרספקטיבה –
כך גם להיות מנהלי.ות חיים.

כי להיות פועלים אנחנו יודעים פיקס.
אנחנו כל היום עושים רק פעולות.
לפעמים אנחנו קוראים להן משימות או פרויקטים,
אבל המוח שלנו יודע לעשות רק פעולות.
ולכן, בבסיס אנחנו פועלים.
וכשאנחנו מנסים לעשות ‘ניהול זמן’,
אנחנו בעצם מנסים לשפר את ביצועי הפועל.

במלים אחרות,
אם נשפך מים על מחשב-העל,
תנסה לשפר את הביצועים של מחשב-העל.
וכמו שהבנו, זה חרטא לא הגיונית.

ואם חוץ מפועלים נפתח גם זהות
(התנהגות + תפיסת מציאות) של מנהלי.ות חיים?
ואם חוץ ממנהלי.ות חיים, נפתח גם זהות
(התנהות+תפיסת מציאות) של מנהיגי.ות חיים?

ובדיוק על זה, ההרצאה הזו.

אני בעצם מוביל את הקהל דרך הבעייתיות
האמיתית של ההצפה, המחירים הנפשיים
שהיא גובה ואיך היא מדרדרת את האנושות ככלל
וכל אחד מאיתנו כפרט – ליגון שאולה.

אח”כ אני מדבר על כך שהפתרונות שאנחנו מחפשים,
זה כמו לפתור בעיית משקל עם איזו החלטה שרירותית
של איזה אחהצ של ‘ממחר דיאטה’.

אהא.

ואח”כ אני משתף את המשתתפים.ות
בשלושת הזהויות שיש לכל אחד מאיתנו – פועל, מנהל, מנהיג
ונדבר על איך להפעיל את שלושת הדמויות האלה.

מה אפשר לעשות החל מעוד 90 דקות (שזו אורך ההרצאה)
ואיך אנחנו עומדים בפני ההזדמנות הכי הכי גדולה שלנו להתפתחות אישית, דווקא כתוצאה מהעומס, הגודש וההצפה.

אם אתם מרגישים ש:
– העובדים שאיתכם חווים הצפה שמובילה
לתשישות שמובילה לשחיקה שמובילה לאפתיות

– וזה פוגע להם בחיים הפרטיים וכמובן שגם בתפקוד שלהם בעבודה

– שהם נהיים אולי קצת יותר ראש קטן

– אולי קצת פחות יוזמים

זה לא כי הם בעייתים. 

זה כי שפכו להם נהרות של מים על מחשב-העל שלהם
ואז באו אליהם בדרישות באינספור פגישות
שלקחו להם מהמוח המוצף,
בג’ירה ובסלאק,
ובצורך לענות על שאלות ולפתור דברים מהר.

צריך ללמד אותם גישה אחרת,
לפתוח דלת חדשה בראש.
וזה יבוא רק מכם,
כמי שמנהלים את תחומי ההדרכה, הHR או הרווחה בארגון.

אז תפתחו להם את הדלת בראש.
ותעבירו אותי דרך השומר בלובי,
כדי שנפתח להם את הלב.

אם הם ימשיכו לשחות בתוך הנהר – הם פשוט יטבעו.
תנו להם משוט.
תנו להם גישה חדשה. תנו לי לדבר איתם.
לצייד אותם בכלים.
להדליק אותם על האפשרות להיות מנהלי.חיים.

יאיר