להיות מנהלי חיים

כל מחשב-על יכבה
כשמים ישפכו עליו

התחושה הזו של הצפה גדולה
שמגיעה כמו נהרות שוצפים
של מידע שעובר בכל ערוצי התקשורת,
הישר לכיס האחורי של המכנסיים שלך,
לטלפון שלך.

המוח שלנו הוא מחשב-על.
הוא יודע לעשות כל כך הרבה דברים
ותוכנת לשמור עלינו מפני כל פגע,
לא מצליח לשמור עלינו
בפני הדבר האחד שהוא לא תוכנת מולו,
סכנות של גודש מידע, אינטראקציות ומשימות.

אז הוא קורס.
בטח קורס.
איך לא יקרוס.

אז מה אנשים עושים?
מחפשים לשפר פרודקטיביות.
כלומר, יש קצר חשמלי במחשב-על שלנו,
ואנחנו מחפשים איך לשפר את לוח האם.

אותנו לא לימדו להתנהל
מול שפע המידע. הוא לא היה קיים
עד שסטיב ג'ובס לא עמד על הבמה
ב-2007 והכריז על האייפון החדש.

וזה בדיוק כמו האנשים שלא ידעו
שצריך להתנהל מול שפע אוכל,
ואז פתאום נחשפו לכך שיש
מקדונלדס בכל פינה. והתוצאה,
חוסר איזון שמתבטא בהשמנה, חולי וכו'.

ואז זה נראה ככה:

• זה פוגע להם בחיים הפרטיים
  וכמובן שגם בתפקוד שלהם בעבודה
• שהם נהיים אולי קצת
  יותר ראש קטן
• אולי קצת פחות יוזמים

זה לא כי הם בעייתיים.
זה כי שפכו להם נהרות של מים
על מחשב-העל שלהם, ואז באו אליהם
בדרישות באינספור פגישות שלקחו
להם מהמוח המוצף, בג'ירה ובסלאק.