גז-ברקס-גז-ברקס: איך נראית תקיעות עם מוח ADHD, וחמישה צעדים החוצה
מה שלמדתי מהמחזור של גז וברקס
או שאוב לגמרי, או בברקס מוחלט
אחד הדברים שהכי מתסכלים אותי כבעל עסק ויזם עם ברכת\הפרעת קשב וריכוז, זו תחושת הגז-ברקס-גז-ברקס.
או שאני לגמרי בפנים, שאוב למען המטרות, או שאני בברקס מוחלט, יכול למצא אותי בקלות מול שלוש שעות של חוק וסדר (אל תשאלו) בנטפליקס.
במשך המון שנים חשבתי שזו הבעיה ספציפית שלי כאדם, ונטיתי להכנס בעצמי על 'אובר רגישות' או על 'אני הבעייתי' אבל במרוצת השנים הבנתי שזה סוג ה'תוכנה' שלי, עם מוח ADHD.
קודם לנרמל, אחר כך לפתור
והבנתי, שקודם כל אני צריך לנרמל את זה.
לא בקטע של ויתור, אלא לקרא לדבר בשמו ולראות את האתגר האמיתי.
ואז, פתרונות.
והאלמנטים בפתרון הם: 1.
קבלה הדרגתית עד שהיא הופכת מוחלטת, זה המוח.
2.
בלי סעיף 1 אי אפשר לעבור ל-3.
3.
לייצר מנגנוני התנהלות ביומיום, שיאפשרו לי לחזור בכל פעם שעצרתי
הנפילה היא פיצ'ר, לא באג
4.
ואני תמיד עוצר.
אבל אז חוזר די מהר.
5.
קבלה הדרגתית עד שהיא הופכת מוחלטת, שהמטרה היא לחזור, ולא 'לא ליפול'.
הנפילה תקרה.
לכולם, לא רק למוח ADHD.
רק השאלה אם נשים את הפוקוס על הנפילה או על החזרה.
ברגע שהנפילה לא נתפסת כבאג, אלא כפיצ'ר, אפשר לעבוד.
ולכן, קבלה.
מוחלטת.
לאט לאט.
ומוחלטת.
אולי יעניין אתכם גם
הדמות קודמת לתוכן: השיטה של בוב דילן, מדונה וביונסהבוב דילן היה סתם רוברט צימרמן ממינסוטה, עד שהחליט לבנות דמות ולתת לה לפעול בעולם במקומו. אני מראה איך גם מדונה וביונסה עשו בדיוק את זה, בנו דמות לפני שהיה לה תוכן, ואיך ההוויה החדשה יצרה עשייה חדשה שהשתרשה בחזרה כזהות אמיתית. הפוסט שואל שאלה מעשית, מי אתם צריכים להיות כדי שהדבר שאתם רוצים יקרה. תצאו עם תרגיל, לא רק סיפור השראה.
איך לבנות טבלת פרויקטיםכל מה שאנחנו עושים בחיים הוא בעצם פרויקט, אני טוען, אז למה לא לרכז את כולם באותו מקום? הפוסט מסביר איך בונים טבלת פרויקטים אחת שנותנת לכם תמונה מדויקת של מה קורה בחיים שלכם ברגע נתון, בלי לגלול בין עשרות מיילים ופתקים כדי לזכור באיזה שלב אתם. תצאו עם מבנה מעשי, לא רק רעיון להתארגן טוב יותר.
איך לייצר מליון התקדמויות ביום ובשבועאיך מייצרים מיליון התקדמויות ביום ובשבוע, ומשחררים תקיעות ודחיינות? התשובה שלי היא להפסיק לחפש להשלים משימות, ולהתחיל רק לפעול פעולות, כמו תינוק שלומד ללכת, צעד אחד ואז עוד צעד, בלי ללעוג לעצמו על הצעד הקטן. הפוסט מסביר למה תשומת לב אמיתית לפעולות הקטנות מזיזה יותר מכל רשימת מטרות. תצאו עם דרך אחרת להסתכל על יום עמוס.