פחדים בתחפושת: חמשת המשפטים שבאמת אומרים 'אני מפחד'
חמישה שמות אצילים לפחד רגיל
שמות אצילים לפחד רגיל
לפעמים כשאנחנו מסתכלים על משהו שאנחנו רוצים ולא הולכים ועושים אותו, יש כל מיני פחדים שנכנסים לנו בין איפה שאנחנו היום לאיפה שאנחנו רוצים להיות.
אני מכיר אותם היטב והתחשק לי היום להסתכל להם רגע בעינים ולקרא להם בשמות האמיתיים שלהם.
זה לא שיפוט ולא ביקורת עצמית ולא הלקאה.
זה לדייק מילים כדי לשבור תבניות.
כי הפחדים האלה ממלאים את כל מרחב הזמן שאנחנו יכולים לקחת בהשתהות בפעולה ואנחנו לא קולטים שהם פחד.
אנחנו פשוט קוראים להם בשמות אצילים מאד, אביריים מאד, מוסריים מאד.
אבל הם בסופו של דבר פחד בתחפושת.
חמש התחפושות
למשל
1.
'אני פרפקציוניסט' - לא אני פוחד שאני לא טוב מספיק, אז אני מלביש על זה תחפושת של סטנדרטים גבוהים.
2.
'אני עסוק מאד ואין לי זמן' - לא אני פוחד מלעשות מה שבאמת יקדם אותי, לכו תדעו אולי זה יכשל.
3.
'אני עושה את הדברים לבד הכי טוב והכי מהר' - לא אני פוחד לסמוך על אחרים ולהפגע.
זה ממש חזק אצלי.
4.
'אני שומר על גמישות' - לא אני פוחד מלהתחייב ולגלות שטעיתי.
לא רוצה להישפט על החלטה, הופך ל"אני לא אוהב קופסאות", שנשמע כמו חופש.
5.
'אני צנוע ומופנם' - לא אני פוחד להראות.
לא רוצה להיחשף לביקורת של להיות בולט ומתרגם את זה לענווה, ערך שכולם מכבדים.
לפרק אותם צעד צעד
כל פחד שאני אצליח למצוא לו שם שאפשר להתפאר בו, הוא הפחד שאני אדחה את הטיפול בו.
אף אחד לא מרפא דבר שהוא גאה בו.
אז זו רשימת השיקוף של הפחדים שלי שמתחבאים מאחורי שיחות פנימיות שמרגיעות לי אותם.
כל הדברים שאני רוצה לעשות ועוד לא עשיתי, מתחבאים מאחוריהם.
נפרק אותם.
צעד צעד.
אולי יעניין אתכם גם
הדמות קודמת לתוכן: השיטה של בוב דילן, מדונה וביונסהבוב דילן היה סתם רוברט צימרמן ממינסוטה, עד שהחליט לבנות דמות ולתת לה לפעול בעולם במקומו. אני מראה איך גם מדונה וביונסה עשו בדיוק את זה, בנו דמות לפני שהיה לה תוכן, ואיך ההוויה החדשה יצרה עשייה חדשה שהשתרשה בחזרה כזהות אמיתית. הפוסט שואל שאלה מעשית, מי אתם צריכים להיות כדי שהדבר שאתם רוצים יקרה. תצאו עם תרגיל, לא רק סיפור השראה.
איך לבנות טבלת פרויקטיםכל מה שאנחנו עושים בחיים הוא בעצם פרויקט, אני טוען, אז למה לא לרכז את כולם באותו מקום? הפוסט מסביר איך בונים טבלת פרויקטים אחת שנותנת לכם תמונה מדויקת של מה קורה בחיים שלכם ברגע נתון, בלי לגלול בין עשרות מיילים ופתקים כדי לזכור באיזה שלב אתם. תצאו עם מבנה מעשי, לא רק רעיון להתארגן טוב יותר.
איך לייצר מליון התקדמויות ביום ובשבועאיך מייצרים מיליון התקדמויות ביום ובשבוע, ומשחררים תקיעות ודחיינות? התשובה שלי היא להפסיק לחפש להשלים משימות, ולהתחיל רק לפעול פעולות, כמו תינוק שלומד ללכת, צעד אחד ואז עוד צעד, בלי ללעוג לעצמו על הצעד הקטן. הפוסט מסביר למה תשומת לב אמיתית לפעולות הקטנות מזיזה יותר מכל רשימת מטרות. תצאו עם דרך אחרת להסתכל על יום עמוס.