מבחן ביל וסטיב: איך אני מקבל החלטות עם שני אייג'נטים שרבים ביניהם
שני אייג'נטים, שתי גישות, החלטה אחת
סטייל לפני מיומנות
לפעמים כשיש לי התלבטות בנושאים שונים, בעסק שלי או בחיים הפרטיים, אני מריץ את מבחן ביל וסטיב.
ביל גייטס וסטיב ג'ובס הקימו שתי חברות מחשבים בשם מיקרוסופט ואפל.
שניהם יצרו קופסת פלסטיק עם צ'יפים, ששינו את העולם, בדרכים שונות.
ההבדל היה, כמו תמיד ובכל דבר - סטייל.
אחד עשה את זה עם סוודר ואחד עם גולף שחור.
אחד נתפס כחננת-על אחד נתפס כפאנקיסט
ניהול הוא בעיקר ענין של סטייל, לפני מיומנות ניהולית, טכנית, שיווקית, כלכלית.
וסטייל הוא בעיקר עניין של סטנדרטים.
וכשאנחנו לוקחים את זה לעולם של יזמים ובעלי עסקים עצמאיים, ענין הסטייל הוא הדבר המרכזי.
כי - איך שאתה עושה משהו אחד, זה איך שאתה עושה הכל.
למשל אצלי, סטייל יהיה קודם כל לבדוק את החיבור למשמעות, ל'למה', לפני כל דבר אחר - אחרת אני לא יכול לזוז.
אנשים אחרים יחשבו קודם כל איך והאם אפשר למנף את זה לכסף.
אני אדם שהניהול שלו את עצמו ואת העסק ואת החיים יהיה מתוך יצירת עולמות ומערכות שיבנו אותם.
יש אנשים שהסטייל שלהם הוא אנשים לפני הכל וימקמו את הנטוורקינג לפני הכל.
המנגנון שמוציא את ההחלטה
כולנו עומדים בפני החלטות קטנות וגדולות וככל שהן קשות, כך אנחנו מתחמקים מהן עד שאין ברירה.
אבל זה לא בגלל שאין לנו יכולת להחליט, זה כי אין לנו מנגנון שיוציא מאיתנו את הידיעה שקיימת בנו ממילא.
כל מה שאנחנו, זה בחירה.
תזכרו את הסיפור הראשון על האדם הראשון.
סיפור של בחירה.
אז כדי לעזור לייצר שיחה פנימית שתוביל אותי לקבלת החלטות, הכנתי אייג'נט ביל ואייג'נט סטיב.
וסטיב וביל מייצגים שתי קצוות מבחינתי, שעדיין מייצרים את אותו הדבר בגדול.
נתתי להם הוראה לסרוק את הרשת כל יום כמה פעמים, למצא כתבות ויוטיובים ולמצא איך הם חושבים, על פי סיפורים של קבלת החלטות שלהם.
החלטות עם תוצאה, לא תיאורי אופי.
"ג'ובס חזר ב-97 וקיצץ את קו המוצרים מכ-350 לארבעה ריבועים בגריד" - שמיש.
"ג'ובס היה פרפקציוניסט" - רעש.
מה שהם לומדים, מעדכנים בקובץ של עצמם.
פעם בכמה זמן יש אייג'נט נקיון שעובר על דמויות כאלה ומנקה את הקבצים שלהם מכפילויות, חזרתיות, ומציב שאלות במידה ויש התנגשויות.
להתקיל ביניהם עד שנוגעים באמת
אז כשיש החלטה לקבל נניח על סדנה חדשה שאני רוצה להוציא אני פותח שיחה, מזמין את שני האייג'נטים האלה ואני מבקש מהם להתקיל אחד את השני בשאלות קשות ומגביל אותם - אתם רק יכולים לענות תשובות שמוכיחות איך התשובה משרתת תמונה גדולה יותר מהסוגייה עצמה ששאלתי
למה בחרתי בסטיב וביל?
כי הם שתי דמויות מנהלות והתיעוד ברשת אמור להכיל לא מעט מידע על שיפוט דעת והחלטות.
ובשביל המטרה הזו של לעזור לי לקבל החלטות, הם נבראו.
מזכיר לכם את הפוסט שלי מאתמול התפקיד שלנו בעידן שבו ה-AI הוא העובד הכי חרוץ שאפשר, הוא להיות מנהלים ומנהיגים.
ומנהלים מקבלים החלטות ומתכננים, זו עבודתם.
השימוש במתודה הזו, עוזר לי להשאיר את כל ה-fluff מחוץ לחדר, ולקבל החלטות אם ימינה או שמאלה.
אולי יעניין אתכם גם
הדמות קודמת לתוכן: השיטה של בוב דילן, מדונה וביונסהבוב דילן היה סתם רוברט צימרמן ממינסוטה, עד שהחליט לבנות דמות ולתת לה לפעול בעולם במקומו. אני מראה איך גם מדונה וביונסה עשו בדיוק את זה, בנו דמות לפני שהיה לה תוכן, ואיך ההוויה החדשה יצרה עשייה חדשה שהשתרשה בחזרה כזהות אמיתית. הפוסט שואל שאלה מעשית, מי אתם צריכים להיות כדי שהדבר שאתם רוצים יקרה. תצאו עם תרגיל, לא רק סיפור השראה.
איך לבנות טבלת פרויקטיםכל מה שאנחנו עושים בחיים הוא בעצם פרויקט, אני טוען, אז למה לא לרכז את כולם באותו מקום? הפוסט מסביר איך בונים טבלת פרויקטים אחת שנותנת לכם תמונה מדויקת של מה קורה בחיים שלכם ברגע נתון, בלי לגלול בין עשרות מיילים ופתקים כדי לזכור באיזה שלב אתם. תצאו עם מבנה מעשי, לא רק רעיון להתארגן טוב יותר.
איך לייצר מליון התקדמויות ביום ובשבועאיך מייצרים מיליון התקדמויות ביום ובשבוע, ומשחררים תקיעות ודחיינות? התשובה שלי היא להפסיק לחפש להשלים משימות, ולהתחיל רק לפעול פעולות, כמו תינוק שלומד ללכת, צעד אחד ואז עוד צעד, בלי ללעוג לעצמו על הצעד הקטן. הפוסט מסביר למה תשומת לב אמיתית לפעולות הקטנות מזיזה יותר מכל רשימת מטרות. תצאו עם דרך אחרת להסתכל על יום עמוס.