|
הטבע הוא דבר מחזורי. אתם יודעים את זה וזה בכל דבר.
הכל במעגלים. בתקופות. במחזורים.
כל דבר סיסטמטי קורה במחזוריות והטבע הוא סיסטמטי.
אחד המאפיינים של סיסטם שבו האדם מעורב, כי בטבע הפראי לא צריך את זה, הוא מנגנוני בקרה שיבדקו שהסיסטמים עדיין קורים. כי כשהאדם מעורב, צריך גם שהאדם יבדוק שהכל בסדר. כל דבר שהאדם נוגע בו, הוא גם בפוטנציאל להרוס אותו וגם לשפר אותו.
בכל סיסטם יש מנגנוני בקרה שמפקחים שאם משהו נשבר מאז הפעם האחרונה, לא יעבור יותר מדי זמן עד שנגלה את זה. זה תקף בביקור אצל רופא השינים, בדיקת שד, בדיקת דם, בדיקת 10,000 קילומטר, בדיקת איכות המים של המוביל הארצי.
כל דבר שמבוסס על סיסטם שאדם משפיע על תפקודו, מחייב שאדם יבדוק אותו.
הפגישה היומית והשבועית הן פגישות ניהול לכל דבר.
ניהול פועל בשני מישורים – לתקן את מה ששבור או מה שנקרא לחתוך את ההפסדים, ולפתח את הלא קיים וליצור איתו. וזה טבע האדם, שובר אבל גם יוצר. הורס אבל גם בונה. רע וגם טוב.
אנחנו לא יכולים להמנע מהרע באמת. אנחנו רק יכולים לשים את החיים תחת זכוכית מגדלת, למצוא את השבור, או את הרע, או את ההפסדים, ולפעול למען לתקן אותם.
ואז נשאלת השאלה האם כל יום נוכל לבדוק מה שבור, כלומר מה מתעכב יותר מדי זמן, ובמקביל ליצור את היום שלנו – כלומר נקבע את סדר היום שלנו, עם הנסיבות הקשוחות, עם ההכרחים, עם הדרישות מאיתנו, הכל יהיה – אבל אנחנו ניצור את היום – או שלא. ונגיד לעצמנו שקשה ויש יותר מדי משימות, והחיים לא הוגנים ואני לא יודע מה עוד.
ונשאלת השאלה האם פעם בשבוע נאפשר לעצמנו להיות מנהלים בחיים שלנו ונמצא את מה ששבור, או את מה שעשוי להישבר – ובמקביל ניצור. ניצור לו”ז שבועי שמאפשר אפילו לשעה שעתיים, לרצונות שלנו לקרות. ניצור לעצמנו חלוקה של זמן שתתחשב במשאבי המוח שלנו.
איך נהיה יוצרים אם לא נאפשר לעצמנו לשבת מול הקאנבס, עם ערימת צבעים ונצייר?
ואם לא עשינו את זה השבוע, האם נקבל את רוע הגזרה כ-ככה זה ובגלל פיצה אחת נשבור את אורח החיים הבריא ונתחרע שבועיים על מלא פיצות? האם נעניש את עצמנו על האתגרים שהחיים מציבים לנו ולא צלחנו בהם כפי שציפינו מעצמנו?
זו הפגישה היומית והשבועית.
לכאורה פגישות שתפקידן סיסטמטי, לפקח מה קורה ולראות שהכל בסדר. אבל בפועל, הן הכרזה עצמית על כך שאנחנו חשובים, אנחנו ראויים לחיים טובים יותר. וחיים טובים יותר מתבטאים בפעולות שאנחנו עושים, בבחירות שלנו.
אין דרך לייצר תמהיל של בחירות, אם אנחנו לא עוצרים מתודית כל יום או כמעט כל יום, ופעם בשבוע או לפחות כמעט כל שבוע – ועושים את המיטב של המיטב כדי לעצור, לכוון את הסירה, לראות איפה טעינו בינתיים, לפעול מתוך הבקשה להטיב עם עצמנו.
זה כל מה שיש בסופו של דבר חברים.
לא פגישות של משימות. אך ורק פגישות של הצהרות עצמיות שהבחירות שלנו חשובות. אנחנו חשובים.