|
אהלן
אז דיברנו ואמרנו שכל מה שאנחנו עושים בפועל, הוא ניהול מערך של בחירות, וניהול מערך של בחירות הוא גם דבר טקטי והוא גם דבר אסטרטגי.
ולמה אני מתכוון?
הוא גם טקטי כי אנחנו בוחרים את הפעולות שנעשה, ממש המשימות עצמן, משימות הכולה שלנו, כלומר נקרא לזה זרוע ההוצאה לפועל של הבחירות שהחלטנו לעשות.
והוא גם אסטרטגי משום שאנחנו צריכים לבחור ולתעדף את הכיוון שאליו אנחנו הולכים ושמתוכו יגזרו המשימות שלנו שאותן אנחנו נעשה.
ודיברנו על ההבדל בין הפועל למנהל. ובסופו של דבר מה יש לנו פה? פועל הוא הידיים המבצעות של החלטות שהמנהל לקח או לקחה.
שניהם עוסקים בתעדוף ובבחירה מה נכון לעשות עכשיו –
הפועל צריך לבחור בין שלל הפעולות שיש לו כאופציה לעשות
והמנהל צריך לבחור בין שלל הכיוונים שיש לו כאופציה לבחור
שניהם צריכים לבחור. אבל הבחירה היא בלתי אפשרית כשיש לנו יותר מדי אופציות, כמו שאתם זוכרים, זה מביא אותנו לעומס קוגניטיבי על זכרון העבודה של המח ולכן מכניס אותנו למצב של איום ואז אנחנו נכנסים ללופ שבו אנחנו כבר לא חושבים ישר יותר. ולכן אנחנו רוצים לקיים את הטקסים של הפגישה השבועית והיומית. אני אצלול אליהן בפרק הבא, אבל בפרק הזה פה אני רוצה רק לדבר על עצם קיומן של שני מרחבי בחירות:
הבחירות של הפעולות והבחירות של הקצאת הזמן.
הבחירות של הפעולות מתבטאות בהסתכלות על עצמנו ומחשבה מה נכון ביותר לעשות עכשיו, ובשאלה הזו מסתתרים שלושה רבדים –
הרובד הראשון – מהם הדברים שאני צריך
הרובד השני – מהם הדברים שאני רוצה
והרובד השלישי – מהם הדברים שאני יכול, אנרגטית, מנטלית, קוגניטיבית.
הסיבה היחידה להשתדל לסדר את המשימות עם לייבלים ופילטרים ולשמור על נהלי עבודה ששולפים אותם תוך כדי תנועה ביומיום, והסיבה היחידה לעשות פגישות בוקר – זה שנוכל לקבל מול העינים שלנו את האופציות הטובות ביותר לבחור מהן – ולא לערבב לנו את המוח עם אופציות אחרות.
לדוגמא, אם כרגע אני מרגיש שאני מנוטרל מכח לחשוב לעומק על כלום, אני רוצה שתהיה לי בלחיצת כפתור אחת, את האפשרות למצוא את כל המשימות שאפשר לעשות כרגע ולא לראות אף אחת אחרת. כי אני לא רוצה שעל מרחב הבחירה שלי יתווספו משימות שאין שום סיבה שייכנסו לי לתוך מרחב הבחירה.
אם זה לא הזמן שלהם, אני לא רוצה לשמוע מהן. והנהלים שלמדנו שמתקשרים לזה הם גם באופן שבו אנחנו מתייגים את המשימות כדי שנוכל לשלוף אותן בלחיצת כפתור וגם על ידי הדחיינות המבוקרת שבה אנחנו בבוקר מחליטים מה לא ומשאירים לנו מול העינים את מה שהיינו רוצים שכן.
הבחירות של הכיוונים, בניגוד לבחירות של פעולות, כמו שאמרנו, היא בחירה בLEVEL אחר לגמרי, ניהולי. וברמה הזו אנחנו מסתכלים על השבוע שלנו ובונים את סט ההעדפות שלנו לשבוע הזה.
המשימות עצמן יגזרו מתוך סט ההעדפות הזה אבל בפגישה השבועית אנחנו בונים אסטרטגיה לשבוע הזה. ובתוך האסטרטגיה הזו אנחנו שואלים את עצמנו – מה חשוב לנו שיתקיים – ברצונות שלנו, בחיסול של משימות נגררות, בעבודה על פרויקטים מסוימים ולא אחרים וכל השאלות האחרות שדיברנו עליהן בפרקים הרלוונטיים.
כשמדברים על אסטרטגיה, מדברים על סט של בחירות שיקחו אותנו למקומות שאנחנו רוצים.
כשמדברים טקטיקה מדברים על סט של פעולות שיקיימו את הבחירות. זה לא אותו דבר.
רובנו המוחלט, מסתכלים אך ורק טקטית. איך נבצע טוב יותר. זה מחזיר אותנו לשיחה על הפועל שבנו. אנחנו נשאף באוטומטים שלנו להיות פועלים כל הזמן. זה בגלל שדופמין שולח אותנו לביצוע של פעולות, לא לביצוע של החלטות.
מזכיר לכם למה – דופמין מופרש מתוך הציפיה לתגמול והרגשה טובה והוא מניע אותנו לתזוזה כדי להשיג את התגמול. תגמול יבוא תמיד מהר יותר כתוצאה מפעולה, מאשר מעצם קיומה של החלטה. אחרי שנחליט, נרגיש מעולה כי גם החלטה זו פעולה. אבל החלטה היא יותר איטית, יותר מלאת לבטים, יותר מלאת חששות. ולא משנה על איזו החלטה אנחנו מדברים.
ככה שבגלל שאנחנו מונעים לפעולה ברמה הכימית שלנו, אנחנו מונעים מטקטיקה, מהוצאה לפועל של הבחירות. אבל מה קורה אם מעולם לא לקחנו את הזמן לבצע את הבחירות?
ניחשתם נכון – המציאות תבחר בשבילנו. היד הנעלמה, הכח הנסתר, האינטרקציות החברתיות המשפחתיות הקרייריסטיות.
אם אנחנו לא קובעים אסטרטגיה – האסטרטגיה תיקבע עבורנו בצורה פאסיבית. וכל המשימות שלנו יגזרו מתוך האסטרטגיה שלא קבענו מעולם ופשוט התהוותה להיות. כלומר, מה שלא נבחר אקטיבית, ואיכשהו ייבחר ויתקיים לנו, יגזור מתוכו את הפעולות והמשימות שנבצע, שיקחו לנו את הזמן שהם יקחו.
ואנחנו נשאל את עצמנו – איפה אנחנו בסיפור הזה? איפה אנחנו מחליטים?
והתשובה תהיה – אנחנו לא. כל זמן שלא לקחנו את העמדה האקטיבית לבצע בחירה.
זה עניין של החלטה, זה עניין של מיינדסט, זה עניין של לחפש איך להתקדם בכל זאת. ותמיד, כזכור לנו מעקרון הפעולה הבאה, תמיד יש לנו איך להתקדם.
בניה של יום, היא בניה טקטית, איך אנחנו מתנהלים.
בניה של שבוע או של שבועיים, היא בניה אסטרטגית, איך נבחר בתוך מה נתנהל.
והמטרה שלנו היא להפנים כל יום וכל שבוע מחדש, את ההבנה הזו ממש. כי רק המיינדסט, יוביל אותנו לפגישות יומיות ושבועיות.
אם הפרק הזה ספציפית דיבר אליכם, זה הזמן לעצור ולשים לעצמכם זמן ביומן לשבוע הזה או לשבוע הבא, לראות את הפרקים בקורס שעוסקים בפגישה יומית ושבועית, זה כתוב בשמות הפרקים ככה שתוכלו למצוא אותם בקלות. להתרענן על החומר הזה, על האיך ועל הלמה, להרים את הראש מהחיים שאולי כבשו אתכם קצת, ולחזור להתלהבות הזו שהייתה לכם כשהצטרפתם לתהליך הזה והאמנתם שאתם באמת יכולים להיות מנהלי ומנהלות החיים שאתם מבקשים. וזה נכון, אתם באמת יכולים להיות.
אבל, זה מתחיל מלכוון את ההשקפה הנכונה שדיברנו עליה פה. ומשם את הכוונה שעליה דיברנו בפרקים הקודמים. ומשם את המעשים.
ורק ככה, מהמנטלי, מהמיינדסט, זה יוכל לעבוד.