|
לפעמים אני נשאל האם ביומן צריך לשים משימות או רק פגישות,
תורים לרופא או שצריך לשים בו את זמן הריצה בפארק
צריך לשים רק פגישות או גם את הזמן של הנסיעות לפגישה
אז אני רוצה לחדד לכם משהו אחד קטן – הכל הכל הכל זה פעולות. אנחנו רק עושים פעולות או נחים. פעולות הן משימות. משימות הן פעולות. אין הבדל בין משימות לפעולות. כל דבר שאנחנו עושים הם משימות.
משימות זה לא רק ‘דברים של עבודה’
משימות זה לא רק ‘דברים שהבית צריך’
משימות זה גם הפעולות שיניעו את התהליכים שיקדמו אתכם למטרות שלכם בחיים.
כי כל תהליך, כל פרויקט, בנוי על פעולות נכון? ומהן פעולות? בדיוק. משימות.
כשאנחנו מנהלים את המציאות שלנו, אנחנו למעשה מנהלים את הדבר היחידי שבו יש לנו השפעה, שזה הפעולות שלנו.
כשאנחנו מדברים על הבחירות שלנו בחיים, אנחנו מדברים על מה שבחרנו לעשות ומה שבחרנו לא לעשות. השיחה שלנו היא שיחת תעדופים קטנה ברמה של איזה משימות נעשה בשעה הקרובה ובאיזה סדר נפעל, והיא גם שיחת תעדופים גדולה ברמה של איך נחלק את השבוע שלנו, כמה שעות נשקיע בפעולות שאנחנו עושים למען עצמנו והמטרות שלנו, כמה שעות נשקיע בעבודה בפועל, כמה שעות נשקיע בעבודה בראש שלנו כשאנחנו לא בזמן העבודה כבר.
אנחנו לא יותר מסך ההעדפות שלנו. כלומר, אנחנו לא יותר מסך הבחירות שלנו. כלומר אנחנו לא יותר מההחלטות של איזה פעולות נעשה מתי ולפי איזה סדר.
עכשיו יכול להיות שזה נשמע לכם טריוויאלי וברור. וזה באמת טריוויאלי וזה באמת ברור. אבל אם כל מה שמרכיב לנו את החיים זה משימות ופעולות, זה יהיה הדבר הכי לא הגיוני, לא לנהל אותן. כי אם אנחנו לא מנהלים אותן, הן כמובן ינהלו אותנו, והנטיה של משימות היא שיש יותר משימות של דרישות מאיתנו.
מה שאומר שהדרישות מנהלות אותנו
מה שאומר שהעולם החיצון מנהל אותנו
והופ, אנחנו בעבדות.
תנו לזה רגע לחלחל.
עכשיו זה בסדר גמור שאנחנו נשרת אנשים. את המשפחות והילדים והמעסיקים והלקוחות והמשפחות וכולם צריכים אותנו, לחלקם אנחנו חייבים חוב מוסרי, לחלקם רק חוב תפעולי כי משלמים לנו כסף. אבל כך או כך, אנחנו צריכים לתת שירות.
אבל יש הבדל בין שירות לעבדות.
כל זמן שאנחנו נותנים שירות לכל מי שצריך אותנו, אבל תופסים עמדה של בעלות על סידור הזמן, גם אם אנחנו שכירים, אנחנו בעמדת ניהול המשימות שלנו. וצריך להבין את המשמעות העמוקה של זה, אפרופו שיחת הפרודקטיביות של מקודם.
אין לנו מה לחפש פרודקטיביות, יש לנו רק לחפש את ההשקפה הנכונה באמת.
ובמקרה הזה, ההשקפה הנכונה היא שאנחנו בעלי הבית של החיים שלנו. אנחנו לא קורבן של שום נסיבות גם אם הנסיבות קשוחות.
מה שיבדיל בין תחושת קורבנות לתחושת בעלות, זו עמדה אקטיבית של ניהול, של בעלות. ועליה צריך להתאמן היטב. לא נולדנו איתה. וככל שהתקדמנו כאנושות, נוצר לנו עומס בלתי הגיוני על המוח. וזו ההזדמנות הגדולה שלנו חברים, חברות.
בגלל שזה מרגיש יותר מדי – אנחנו צריכים לנהל אותן ברמה הפרקטית אחרת אנחנו הולכים לאיבוד בתוכן. אבל זה שאנחנו צריכים לנהל אותן ברמה הפרקטית, מביא אותנו בעצם למגרש האימונים כל יום מחדש.
עכשיו, אם אנחנו לא עוסקים בניהול האופרטיבי הזה ומחליטים לעזוב את זה, לא לעשות את פגישות הבוקר, לא לעשות את הפגישות השבועיות, לא לתת את האקסטרה הזה – זכותנו.
אבל הוויתור שלנו, וזה מה שחשוב לזכור כל הזמן – הוא לא ויתור ברמת סדר היום והארגון והפרודקטיביות וההספקים. זה ויתור על בניית תחושת האוטונומיה שלנו.
ואוטונומיה, לצד תחושת מסוגלות, לצד תחושת השייכות – אלה שלושת הדברים שמניעים את האדם על פי תאוריה הפסיכולוגית בשם self determination theory. ברגע שאין לנו את תחושת האוטונומיה, שאנחנו בעלי השליטה על המעשים שלנו ושהחוץ שולט בנו – אנחנו במסלול מהיר לאפאטיות או דכאון. כי כמה אפשר שהרצונות והצרכים שלנו לא יתקיימו ושנרגיש שהזמן לא ברשותנו.
ככה שאם אתם צריכים לחזור על כל התהליך הזה שוב ולצפות בשיעורים שוב ולעשות את התרגולים שוב או אפילו להצטרף לקבוצה מחדש בלייב כדי לתרגל אחרי שלב הסיכומים, אחרי שעברתם שמונה שבועות ואולי יש לכם תחושה של אתם עוד לא איפה שרציתם להיות. זה בסדר והגיוני, אנחנו מדברים על ניווט וניתוב הספינה הענקית הזו שנקראת החיים שלנו ואנחנו למדנו פה טכניקות ותפיסות, אבל הטמעה זה דבר שלוקח את הזמן האובייקטיבי שאתם צריכים. אז אל תהססו לצפות בכל זה שוב בקצב שלכם, אולי אחת לשבוע, אולי בינג’ים של רענון, תהיו אמונים ואחראים על להניע את הפעולות והמשימות שדרושות לכם כדי להעמיק את הניהול ותרימו את הסטנדרט. גם אם זה אומר לצפות בהכל שוב. גם אם יש קולות בתוככם שאומרים לכם נו מה עכשיו… או מי צופה בקורס פעמיים או… כל דבר אחר.
לסיכומו של דבר, כמו שכתבה לי המורה שלי זהבה זילברמן בכיתה ב’ בתעודה – יאיר, מעשיך יקרבוך, מעשיך ירחיקוך. לא הבנתי על מה היא מדברת אבל עצם זה שאני זוכר את זה עד היום, איכשהו, מעיד על דבר אחד בסיסי ואמיתי. אנחנו הבחירות שלנו. הבחירות שלנו הן הפעולות שלנו ומי שרוצה לבחור מיטיב, ידע את החשיבות של לנהל אותן מהמקום הנכון. ושהמתחילים, ישחקו בפרודקטיביות. אנחנו באנו לנהל חיים