משאבי המוח שאנחנו מנהלים: דופמין

הזכרתי בחלק הקודם את הרעיון של מנהלי-חיים.

ואנחנו אחרי הכל אנשים, לא ארגונים

אז בואו נדבר רגע על מנהלים ומנהלות

מה עושים מנהלים בעולם הארגוני?

הם לוקחים את המשאבים הקיימים בארגון

• כח אדם, כסף וידע

ורותמים אותם למטרות של הארגון –

שזה לעשות עוד כסף או לייצר השפעה, או שניהם

והשאיפה היא שהחיבור בין המשאבים למטרות יעשה בצורה הכי יעילה.

בחיים שלנו, אנחנו רוצים לקחת את כח האדם, שזה אנחנו, ביחד עם משאב הזמן ומשאבי המוח.

ולחבר אותם ביחד למטרה האחת שלנו –

להרגיש טוב וסבבה ומסופקים ואולי אפילו מאושרים.

על המהות של זמן אנחנו עוד נדבר ארוכות פה במהלך התהליך.

בחלק הזה אני רוצה להתחיל ולדבר על משאבי המוח.

אנחנו לוקחים את המוח כמובן מאליו ומעולם לא למדנו להכיר אותו

וזה למרות שהוא הדבר שאחראי ב-100% על הכל בחיים.

אנחנו לפעמים מכירים את הצדדים הפסיכולוגים אבל המוח הוא בסופו של דבר רשת של נוירונים, כמו כבישים להעברת מידע, ומורכב בגדול מכימיה וחשמל.

אז אנחנו לא מדעני מוח אבל כן חשוב להכיר כמה רעיונות בסיסים בתפקוד של המוח שלנו שכאמור, משפיע לנו על הכל.

הדבר הראשון הוא דופמין.

שמעתם עליו פעם

דופמין הוא נוירוטרנסמיטור, יותר נכון נויורומודיולטור,

והוא בעצם מעביר אות חשמלי בין נוירון לנוירון, קצת כמו שליח

והוא מופרש על מנת לעזור לנו לבצע פעולה מסוימת.

בהנחה שאני מאמין, במודע או לא במודע שבפעולה שהוא מניע אותי לעשות, יהיה שכר לעמלי.

כלומר הוא מנוע המוטיבציה שלנו.

וככל שברורה לי, במודע או לא במודע, התוצאה הרצויה

וככל שאני חושב שהתוצאה תעלה על עלות הפעולה, יופרש דופמין שיניע אותי לפעולה הזו.

בימי קדם, כשהאדם הקדמון היה צריך לאכול ובחוץ היה מזג אוויר מבאס, משהו היה צריך לשלוח אותו מחוץ למערה לסופת שלגים כדי לצוד לעצמו משהו לאכול.

אם לא דופמין, הוא היה נשאר רעב ומת בסוף.

כלומר עלות הפעולה לצאת לסופת שלגים היא עלות גבוהה אבל השכר על העמל הוא גבוה – אוכל.

דופמין שייך למשפחה של כמה כימיקלים שעושים הרגשה טובה, ביניהם אוקסיטוצין וסרוטונין ואנחנו לא ניגע בהם בקורס הזה למרות שכדאי להכיר אותם, אבל ההרגשה הטובה של דופמין שמופרש, מוכרת לנו מאד

כי כשדופמין עולה – אנחנו מרגישים טוב

ולכן אנחנו נבצע פעולות, לרוב לא מודעות בכלל, שיביאו לעליה בדופמין

זו הסיבה שאנחנו כל הזמן עושים דברים, לפעמים דברים חסרי חשיבות

כי אי העשיה או שעמום, או בלבול או אי החלטה זו תחושה שמאד קשה לנו לשאת לאורך זמן.

ולכן צריך לזכור שתחושת אי נוחות כזו – תדחוף אותנו לביצוע

אבל כפי שדופמין עולה, כך הוא יורד.

הוא יכול לרדת במהרה ואז נרגיש ריקון

והוא יכול לרדת באיטיות ובהדרגה ואז לא נרגיש את הריקון הפתאומי.

אם אני בתת מודע שלי, רוצה לפתור תחושת אי נוחות, שיעמום, פחד או כל תחושה פחות מיטיבה,

אני צריך לכוון את עצמי לעשות משהו, כי דופמין יופרש כדי להניע אותי לעשייה הזו ואז אולי ארגיש טוב יותר.

יש פה שתי אופציות לפעולה –

אופציה ראשונה היא לעשות פעולה שלא מצריכה שום מאמץ מיוחד.

כמו להכנס לרשת חברתית. כמו לאכול משהו. כמו לעשן סיגריה. כמו לרפרש את הג׳ימייל או להכנס לווצאפ.

אם קיבלתי תמורה מספקת לפעולה הזו – היה לי שווה לעשות אותה.

ואז כאמור, התוצאה עולה על העלות ונרגיש סבבה

ונרגיש את תחושת הסיפוק בטיל

אבל כשעלות הפעולה הייתה נמוכה,

כלומר לא הצריכה ממני כלום מאמץ גדול או השתדלות,

ובמקביל גם התגמול היה לא עמוק בשום צורה – נרגיש תחושת ריקנות גדולה.

לזה אנחנו נקרא דופמין זול.

קחו דוגמא שמשעמם לכם על הספה, אתם נכנסים אוטומטית לרשת חברתית שלכם ומתחילים לגלול, דופמין עולה

משהו בכם מצפה לתגמול

אחרי שבע דקות שכלום לא מעניין ואין תגמול, דופמין מתחיל לרדת ובמהירות

ואתם מרגישים את תחושת ‘למה אני גולל פה בכלל’

אבל אם עשיתי פעולה שהתוצאה שלה מיטיבה איתי וזה הצריך ממני מחיר קצת יותר גבוה, קצת פחות נוח,

יקח זמן עד שהדופמין ירד, כי התוצאה שמתקבלת מייצרת לנו ערך גבוה יותר.

וככל שיש יותר כאלה, אנחנו נרגיש יותר טוב לאורך זמן.

ולדופמין הזה אנחנו נקרא דופמין יקר.

אין בעצם דופמין זול ויקר, זה אותו דבר.

הכוונה במונחים של זול ויקר, היא של תועלת הפעולה.

איך זה מתחבר לנושא שלנו פה?

ככל שאנחנו פועלים ועושים את המשימות שלנו מתוך בחירה, כשאנחנו יודעים איזה משימות אנחנו עושים ומתי ולמה,

כשברורה לנו הפואנטה, כשאנחנו אלה שבוחרים את הפעולה

• אנחנו מגדילים את הסיכוי שלנו לפעולה מתוך דופמין ׳יקר׳ֿ

יותר פעולות שמייצרות משמעות, דופמין יורד לאט יותר ואנחנו ממשיכים להרגיש טוב ומתרחקת תחושת הריקון.

ההכרות הבסיסית הזו עם הדופמין הזול והיקר, הוא בסיס הסיבה למה כדאי לנו להשתדל לפעול בצורה מנוהלת, לאפשר את הבחירה בסדר הפעולות, בכמות הפעולות שנעשה ביום וגם באיכות של המשימות.

זה לא אומר שאתם תתחילו לחיות את החיים שלכם עם הסתכלות על כל דבר האם זה דופמין זול ויקר, זה לא משהו ריאלי לחיות לפיו אבל חשוב שתכירו את המנגנון הזה כי מדי פעם אתם תזכרו בזה, בתחושות הריקון, וככל שזה יעלה לכם יותר למודע, כך טוב.

בשורה התחתונה – יש לנו מנוע פנימי יקר ערך ששולח אותנו לעשות דברים, אנחנו רוצים להשתמש בו לדברים מיטיבים עבורנו.

את זה נעשה על ידי החלטות מודעות והורדה של התגובתיות האוטומטיות שלנו, שמתקיימת על כל מייל ווצאפ פוש שמגיעים אלינו.

ועכשיו, בואו נעבור לקונספט השני