|
יש בגדול שתי דרכים לעבוד על כל דבר – הדרך שבה אנחנו כל פעם ממציאים מחדש איזו דרך ומקווים לטוב והדרך שלדעתי היא נכונה יותר, שהיא עבודה סיסטמטית. מה שאנשים יקראו ׳לעבוד מסודר׳
מה זה לעבוד מסודר?
זה אומר שאנחנו עובדים מתוך תבונה וחשיבה, ולא מתוך רגשות, קודם כל
ואז זה אומר לעבוד עם חוקיות מסוימת בעבודה. שאפשר גם לשבור אותה מתי שרוצים כי אנחנו בעלי הבית בסיפור הזה, אבל החוקיות הזו מאפשרת לנו לא להזדקק להמצאה מחודשת של דרך, אלא להשען על דרך שכבר נוסחה פעם אחת והוכחה כעובדת.
כל דבר בעולם, אם רוצים שיתפקד טוב ולאורך זמן, נשען על סיסטם, על חשיבת מערכת.
המערכת האקולוגית היא מערכת.
הרכב שלכם הוא מערכת
גוף האדם הוא מערכת
בית חולים הוא מערכת
ביטוח לאומי הוא מערכת
וכל מערכת בנויה בד״כ ממערכות קטנות יותר שמרכיבות אותה
מה הופך מערכת למערכת? יש בה חוקיות מסוימת, יש בה רכיבים מסוימים שביניהם יש יחסי גומלין, יש תוצאה לתפקוד של המערכת, ויש מנגנוני בקרה למערכת.
גוף האדם כדוגמא. נכנסים אליו דברים – ממחשבות ואינטרקציות ועד חידקים בנשימה, מים ואוכל.
המערכת שלנו בנויה מחלקים שונים שעושים דברים שונים עם מה שנכנס לגוף
ומתקבלת תוצאה – שזה גוף חי ומתפקד בצורה הטובה ביותר ביחס למה שאיפשרתי להכנס לגוף ונמצא בשליטתי. בקטריות באוויר לא בשליטתי, ג׳אנק פוד כן בשליטתי. שיחת טלפון מבעסת שהעציבה אותי – לא בשליטתי. לצרוך חדשות באובססיה ולהיות חשוף לדרמות ברמה שעתית – כן בשליטתי.
בתהליך נדבר על חשיבת מערכת כל הזמן. כיוון שגם לנהל את המשימות והפעולות שלנו, נשען על שימוש במערכת. מערכת אישית הוליסטית ופרקטית במקרה שלנו.
יש במערכת הזו חוקיות, שזו דרך העבודה. יש כלים ורכיבים שזה האפליקציות למשל. ויש יחסים גומלין בין הרכיבים השונים, בהשענות על הדרך. יש לנו גם מיינדסט שזו הרוח שמאחורי המערכת.
ויש לנו מנגנוני בקרה כמו פגישה יומית ושבועית, לוודא שהכל בסדר וקורה כמו שצריך. כמו ביקור שנתי אצל הרופאה או טיפול 10,000 לאוטו.
על המציאות בחוץ אין לנו שליטה אחרי הכל. המציאות היא רק המציאות. אבל כן יש לנו שליטה על מה יכנס לנו למח ולגוף ולתודעה – כלומר מה ישפיע על תפיסת המציאות שלנו.
מי שיצרוך מלא חדשות, התודעה שלו תיצבע בחדשות.
מי שיצרוך רק סרטוני כלבלבים חמודים, התודעה שלו תיצבע בכלבלים.
כמו המשפט you are what you eat
אנחנו מה שאנחנו אוכלים
ככה גם בעידן שלנו, אנחנו מה שאנחנו מכניסים למח שלנו.
איפה יש לנו שליטה על מה יכנס לנו למערכת?
דבר ראשון – במידע שנכנס לנו למח ולא ביקשנו אותו.
תדמיינו שאתם יושבים במשרד שלכם כמנהלי החיים שלכם, וכל עשר שניות מישהו מתפרץ לנו לחדר והוא ממש חייב להגיד לנו משהו. הוא כבר עצר את מה שאנחנו עושים, כבר הפנינו לו תשומת לב – ורק אז למדנו בעבור מה הפניתי תשומת לב והפסקתי את מה שאני עושה.
שזה כמו שאניי אלך מולכם ברחוב ואנחנו לא מכירים, ואעצור אתכם ואבקש מכם 10,000 שח , קודם תנו לי ואחכ אספר לכם למה.
לא יקרה נכון?
אבל בתשומת לב אנחנו סוחרים כאילו יש לנו יותר מדי מהמשאבים המנטלים שלנו.
אין לנו. הם גם אוזלים ברמה היומית עד שיתחדשו אולי אחרי שינה טובה.
אז ההתראות שלכם בטלפון? כולל ווצאפ? זה כמו להשאיר את הדלת במשרד שלכם פתוחה וכתוב עליה ׳כולכם יכולים להכנס אני לא עושה שום דבר חשוב כרגע׳.
הזיה לא?
איזה מנהל יכול לעבוד ככה?
ועזבו את הענין התפקודי האופרטיבי. זה פשוט חוסר כבוד לעצמכם, שכל אחד יכול לקחת לכם את המשאבים הכי הכי חשובים לכם – משאבי המוח שלכם.
אז אם יש אפליקציות שאתם רוצים להרשות להם לשלוח לכם פושים, כמו אפליקציות של הבנק או תחבורה או שליחות של אוכל – דברים שאתם לא רוצים לפספס בזמן אמת, תשאירו.
אבל אפליקציות של סושיאל, וחדשות ו-ווצאפ?
זה פשוט משוגע.
וכן, אין לי פושים מווצאפ כבר חמש שנים .ואני בקבוצה של ההורים של הגן. וכתוב לי בסטטוס שאני בלי פושים ומי שצריך אותי דחוף – שיתקשר
זה אפשרי. אני יודע שזה נשמע לכם אולי כמו הזיה.
אבל בעיני הזיה זה לתת את המוח שלכם לכל אחד שפשוט החליט שהוא רוצה, ורק אחכ לשאול למה ולמי נתתם את המוח.
אז אם המחשבה קשה לכם, אל תנתקו את התראות ווצאפ אבל תנתקו את כל השאר. ואם יש לכם את האומץ הזה, נתקו את הכל ליומיים שלושה. ותראו איך זה משפיע לכם על המוח. תמיד תוכלו להחזיר.
שתי אפליקציות שאתם רוצים לאפשר להן פושים – אפליקצית ניהול משימות וקאלנדר, שתי האפליקציות שהם הידיים שלי לניהול של המציאות שלי.
תעשו את זה ותעשו את זה עכשיו, כי אין לכם סיכוי לנהל את המציאות שלכם חכם וטוב אם כל הזמן נכנסים לכם אנשים בדלת שהשארתם פתוחה.
ויותר מהכל, אתם מאבדים את הזכות להתלונן על עומס קוגנטיבי, אם הדלת פתוחה.
רוצים לא להצטנן? סגרו את הדלת כשבחוץ סופה.