|
מנגנון כבישת הזמן הוא אחד עקרונות העבודה הכי חשובים שלנו.
הוא מאד פשוט.
אירועים שיש לנו ביומן, צריכים לקרות נכון?
אם מסיבה זו או אחרת הם לא התקיימו, אנחנו לא נכנסים לשיפוטיות וביקורת עצמית כי אלא תופעות רגשיות של פועלים וזה לא לוקח אחריות.
אנחנו כן ניקח אחריות, כי אנחנו מנהלים בחיים, ונקבע את הזמן החדש למשימה הזו.
כלומר, אם יש משהו ביומן ופסחנו עליו, לגיטימי, מותר לנו, החלטה ניהולית – בין אם היא אוטומטית או מודעת.
אבל, אנחנו באותו רגע, משבצים למשימה הזו זמן יומני אחר.
יכול להיות שהארוע הזה כבר זז מליון פעם מכל מיני סיבות וזה יפתה אותנו לשבור אמון עם עצמנו ולהחליט שהטכניקה לא נכונה. ואני אפציר בכם שוב, לקחת אחריות, לא להיות פאסיביים, ולעשות תחקור עצמי קטן מדוע הדבר המתפספס הזה, מתפספס כל כך הרבה פעמים.
בפרק הבא אני אדבר על 4 שאלות שאפשר לשאול בנושא הזה ובעצם להפוך את התופעה הזו של פספוס דברים ביומן, למנגנון של התפתחות אישית וצמיחה בכלל.
אבל בינתיים – תזכרו את העקרון – אם התפספס, מוצאים זמן חדש.
שריינו זמן למשימה הזו מסיבה כלשהי, יאיר של העבר שם את המשימה ביומן – היה לו רצון להקדיש מהמשאב היקר שלו, למשימה הזו. זו חתיכת הצהרה, תחשבו על זה. אם זה לא קורה, המעט שאני יכול לעשות זה לשאול שאלות על הלמה ולהסיק מסקנה. אולי באמת אין חשיבות למשימה הזו, אבל אולי יש סיבות אחרות שבגללן זה לא קורה?
שאילת השאלות הזו היא מתן כבוד לרצונות שלנו.
לשים משהו ביומן, זה לשים סיפור על הזמן. כמו שלחסוך כסף בצד לכרטיס טיסה, זה לשים סיפור על הכסף. המאתיים שקל האלה שאני שם בצד בקופת חזיר, משמשים אותי לכרטיס לתאילנד.
אם מסיבה כלשהי בחודש מסוים לא היה לי מספיק כסף ולקחתי את המאתיים שח המיועדים ושמתי אותם על משהו אחר – אני רוצה להכיר בזה, לדעת את זה, ולהחליט איך אני בחודש הבא שם 400 שח, או להסכים לקבל את זה שכרטיס הטיסה הזה לא רלוונטי בשבילי בתקופה הזו – או כל מסקנה אחרת.
בואו נתקדם לארבע השאלות האלה