ניהול מלמעלה למטה, ארגון מלמטה למעלה

אני חושב שאחת הטעויות הגדולות שאנשים עושים לגבי ניהול של עצמם, 
זו התפיסה שבה אפשר היום לנהל את עצמנו כמו שארגונים מנהלים את עצמם. 

הרי מה קורה בארגון שמנוהל טוב?
יש מטרות רבעוניות\שנתיות\וכו’ לארגון,
הן הופכות לאסטרטגיה
שהופכת לטקטיקה
שהופכת לתכניות פעולה
שהופכות לפרויקטים
שהופכות למשימות אינדיוודואליות של הצוותים
כלומר מלמעלה למטה

 

ואם נעשה את ההקבלה לעולמות הפרטיים שלנו, בבואנו לנהל את עצמנו
אנחנו מקשיבים למנטורים אגדיים כמו ג’ים רוהן או טוני רובינס או כל אחד אחר והגישה שלהם היא אותה הגישה

מטרות > אסטרטגיות > תכנית > פעולה

 

אבל ב-2025 זה לא יכול לעבוד. 
משום שהשטח, היומיומיות, בוער מעודף אינטרקציות.
המוח כל הזמן מקבל אליו מידע, כל הזמן צריך לעבד אותו וכל הזמן צריך לנסות לעשות סדר.
בסיטואציה כזו, המח תמיד ינסה לפתור את הכאן והעכשיו ויהיה לו מאד קשה
להסתכל קדימה. ואם כבר מסתכל קדימה, למטרות ולאסטרטגיה של החיים שלנו, מהר מאד היא תישטף בתוך גל הבוער, הדחוף, הכיבוי שריפות
וכל יום המוח ישתתק מחדש מול הגודש הזה, ויביא אותנו לקפאון, דחיינות, בריחה לרשתות חברתיות וחוזר חלילה. 

ולעולם לא נצליח להתקדם ככה.

אנחנו פשוט מאד מאד רוצים שיהיה מדריך כלשהו שלפיו העולם והמציאות יעבדו.
אבל מעולם לא היה כזה ובמציאות המהירה והכאוטית שלנו היום, הסדר הזה כבר לא יהיה.
גישת הלמעלה-למטה, מניחה סדר מסוים קיים. זה אפשרי בארגונים כי יש:

  1. כח אדם
  2. כסף + זמן
  3. מרות


בחיים שלנו זה לא יכול להתקיים.
אף פעם אין מספיק זמן, או כסף. אנחנו לא טובים בלהיות תחת המרות של עצמנו.
ואין כח אדם חוץ מאיתנו.

אנחנו צריכים להפרד מהמחשבה שהסדר הראשי קיים ואנחנו רק צריכים לבנות תכניות בהתאם לו.
הוא לא קיים בחיים היומיומים שלנו יותר. זה לא הדור של לפני שלושים שנה.

 

ולכן אנחנו צריכים לשנות את המודל שבו אנחנו פועלים
כי לנהל ולפעול מלמעלה למטה, כבר לא יעבוד כמו פעם.
הייתי אומר אפילו, אין סיכוי למוח לעבוד ככה יותר.
אנחנו צריכים להפוך את הסדר ולעבוד מלמטה למעלה קודם,
אחר כך מלמעלה למטה
ואז שוב מלמטה למעלה.
למה אני מתכוון?

הדבר הראשון שאנחנו צריכים לעשות זה ללמוד לכסות את האוברדראפט הזה שהמוח שלנו נמצא בו, שזה גיהנום השוטף הבלתי פוסק, הבור ללא תחתית, המתקפה הבלתי פוסקת על המח שלנו. 

אנחנו צריכים ללמוד מיומנות של שליטה בשוטף הבוער הזה כדי שנוכל להסיר את ה’איום’ הזה מעצמנו.

כי אם הווצאפ שלנו, המייל שלנו, המוח שלנו, הסלאק שלנו – אם כל אלה הם זירות של מתקפה יומיומית, אין לנו סיכוי לעשות כלום. 

קודם כל, צריך ללמוד לשלוט בהם.
זה ה’למטה’
אחרי שאנחנו מצליחים לעבור תקופה מסוימת,
שבה אנחנו פחות ‘מתרגשים’ מהשוטף הזה,
אפשר להתחיל להסתכל על המטרות שלנו, הפרויקטים בחיים האישיים שלנו,
איך נשתפר בדברים שחשוב לנו להשתפר. בהורות, בזוגיות, בכלכלה, בבריאות.
לאן נרצה להגיע ואיך נגיע לשם?
זו המיומנות של ה’למעלה’
ואז אנחנו מיצרים לעצמנו הרגלי עבודה חדשים,
שגם יודעים לנהל את השוטף הבוער
וגם לא לוותר על הרצונות והצרכים שלנו כי השוטף שוטף אותנו. 

וצריך לשים לב שזה באמת מהלך בן כמה שלבים.
אם רק נבקש להשתלט על השוטף, לעולם נתקע בו ולא נגיע להגשמת רצונות.
אם כל הזמן נחפש איך להגשים רצונות ולא נגיע לזה כי השוטף אוכל אותנו – נתקע ב-לופים של רצונות שלא מתממשים למרות ש’הקדשנו זמן למטרות’.

המטרה שלנו היא לייצר נקודת איזון.
לנהל את השוטף כאילו אין לנו רצונות
ולפעול תמידית להגשמת הרצונות כאילו אין לנו שוטף.
ואת כל המיומנויות האלה אני מלמד ב’על זה’
וזו הסיבה שאני חושב שהן המיומנות הכי חשובות של 2025 וצפונה. 

כי לא יהיו פחות רעשים מבחוץ
והרצונות שלנו אסור שישתתקו.

ועל מנת שנוכל להישאר בתנועה, 
אנחנו צריכים, מוכרחים, חייבים,
לשלוט בניהול מלמטה למעלה ובניהול מלמעלה למטה. 

והאמת, שזו רק מיומנות. זה לא קשה בשום צורה. 
זה רק דורש מאיתנו שיהיה לנו אכפת מהחיים שלנו ונפסיק לראות את עצמנו כעבדים של השוטף.

דילוג לתוכן