על זה

לכבוש את הזמן למען עצמנו – חלק ב’

מה היה לנו עד כה?

בניוזלטר הקודם, דיברתי על חשיבות תפיסת הזמן למען עצמנו.
שניה לפני כן, אתם\ן מוזמנים\ות להצטרף לזום חינמי ב-1.1 על ניהול של אושר, כאן

אני ארכז שניה את הרעיונות המרכזיים שהיו בניוזלטר הקודם:

  1. זמן הוא כמו כסף, וצריך ‘לצבוע’ אותו בשם או סיפור. כמו ששומרים כסף בצד עבור טיסה למלדיבים, כך צריך לקרא לזמן ששמור עבור מטרות, בשם מסוים
  2. ואת זה עושים על ידי מיקום שלו ביומן במסגרות מסוימות
  3. אבל בשביל שזה יעבוד צריך שתהיה לנו מערכת אמון כלשהי מול היומן בתור ה’סמכות העליונה’, שאם כתוב ביומן משהו, אנחנו משתדלים לעשות אותו, כמו בפגישה חיצונית שאנחנו מחויבים לה
  4. אבל אז נזכרנו שלא כל דבר שכתוב ביומן גם מתקיים
  5. ושם הפסקנו, ועכשיו נמשיך

הרעיון המרכזי כאן

הוא שמה שמול העינים שלנו חודר לנו לתוך הנשמה ואי אפשר להתעלם ממנו.
כל דבר שנמצא באור, רואים. זה קונספט טכני, רוחני ורגשי כאחד.

הראיה, היא חוש מיוחד, אנחנו נוטים להאמין למה שאנחנו רואים, יותר מכל חוש אחר כנראה. את הכל אפשר להשאיר בספק, אבל את מה שהעינים רואות – לא. 
שואלים אותי לגבי משימות שכתובות באפליקציית ניהול המשימות שאני מלמד עליה בקורסים והדרכות שלי (Todoist) – ‘יש משימות שלא מתבצעות אף פעם והן כל הזמן נדחות, מה עושים איתן?’

והתשובה שלי היא שהן לא באמת נדחות. הן פשוט מתועדפות פעם אחר פעם כמשניות בחשיבותן.
ותחשבו כמה זה עוצמתי.

מי שעובד\ת מסודר, מקבל כל פעם מחדש את ההזדמנות לבחור. האם לעשות X או לעשות Y. ויכול להיות שמשימה Y נדחית שוב ושוב ושוב, אבל זה רק בגלל שאקטיבית, לקחנו אחריות ובחרנו בחירה, של X.

לא תמיד זו בחירה רציונלית, לא תמיד זו בחירה מושלמת.
אבל זה אקט של בחירה. 
עכשיו, אותה משימה Y לא תידחה לנצח.

כי העינים שיראו אותה נדחית כל פעם, מתישהו יציפו בפנינו את הדילמה הבאה:

 

  1. האם להמשיך לדחות אותה כי היא עדיין לא חשובה מספיק ביחס לאחרות
  2. האם לבטל אותה כי כנראה היא לא חשובה כל כך, אחרת הייתי לא הייתי דוחה אותה
  3. האם לדחוף אותה לביצוע במיידי כדי לגמור עם זה כבר

וכל האופציות יהיו כמובן לגיטימיות.

ואיך זה מתקשר לקאלנדר שלנו?

שאם החלטתי שאני רוצה להקדיש זמן, ללמוד סריגה, אני אקבע לעצמי זמנים ביומן.

בהתחלה, אני אתעלם מזה, אח”כ, אני אתעלם מזה, ובסוף בסוף, אני אתעלם מזה.

אבל בסוף בסוף בסוף, אולי אחרי חודשיים, אולי אחרי חצי שנה – אני אעמוד בפני אותן שלוש אופציות:
1. האם להמשיך לראות את המשבצת הזו ולהתעלם ממנה כי כל פעם מחדש משהו יותר חשוב דורס לי את המשבצת הזו
2. האם לבטל את הרצון שלי ללימודי הסריגה כי זה לא באמת כזה חשוב לי, אם כל פעם מחדש משהו אחר יותר חשוב לי
3. האם לקיים אותה

ואוסיף אופציה 4:
להבין שיש פה משהו שממנו אני נמנע. באיזה קטע, יש משהו בסריגה שמרתיע אותי. סוג של פחד שאני אולי עדיין לא יודע להגדיר אותו כפחד

אז איך מתחילים את זה

קחו את עצמכם החוצה מהבית או מהמשרד. לכו למקום כמו בית קפה, ים, פארק, סלון ציפורניים, מה שעושה לכם טוב ויש לכם שקט בו. מעולם לא הייתי בסלון ציפורניים, לא יודע אם שקט שם.
ועשו לעצמכם רשימה של כמה דברים שבא לכם לעשות. יותר יוגה, להתחיל ספורט, לקחת שליטה על הכסף, לשפר את הזוגיות, למצא זוגיות, לשפר יחסים עם הילדים, עם הכלב, עם השכנים, עם החלבן. 

ותשאירו את הרשימה הזו במקום שאתם יכולים למצא אותה.
שימו לעצמכם תזכורת באפליקציית תזכורות שלכם, או ביומן שלכם, כל שלושה חודשים לבקר את הרשימה הזו ולעשות את הדבר הבא שאכתוב. ככה תוכלו לשחרר מהראש שלכם שאתם צריכים לעשות את הכל בבת אחת ותוכלו להתמקד במשהו אחד קודם, ביודעין שיש לכם תזכורת לשאול את עצמכם ‘מה עוד אני רוצה’, בעוד שלושה חודשים.

ונגיד שבחרתם ב’לעשות יוגה’.
הדוגמה של היוגה חוזרת כי בכל קורס שלי יש יותר מאדם אחד שמספר שאם זמן לא היה העניין, הוא\היה היו עושים יותר יוגה.
עכשיו אני מבקש מכם לסמן ביומן שעה וחצי, נגיד שלוש פעמים בשבוע, בזמנים שיוגה היא אפשרית לכם. 

 

ברכות, כבשתם זמן.  זה היה פשוט נכון?

אבל כמובן שזה לא נגמר פה

תקבעו לעצמכם פגישה עצמית נוספת לימים הקרובים, או שאולי תספיקו לעשות את זה באותה פגישה שכתבתם את רשימת הרצונות.

ועכשיו, בפגישה הקרובה או עכשיו, תגמרו את כל מחקר היוגה שלכם. תמצאו סטודיו שמערכת השעות מתאימה לזמנים שקבעתם, או שתזיזו את הזמנים לפי הסטודיו. או שתמצאו כבר עכשיו 20 יוטיובים של שיעורי יוגה, מכל מיני סוגים, שיהיה לכם מבחר בכל פעם שתרצו לעשות יוגה, ולא תתקעו עם ‘מה לבחור’, שיוציא לכם את הרוח מהמפרשים ולא תעשו יוגה בסוף. 



וזה עדיין לא נגמר

ויאללה יוצאים לדרך.
ונגיד שאתם לא פועלים בתוך מסגרת של סטודיו ליוגה, אלא הולכים על משהו שבו אתם המסגרת של עצמכם, שזה הכי קשה.
בשבוע הראשון אולי הגעתם לפגישות שקבעתם עם עצמכם, ואולי לא. 

בסוף השבוע, בכל סוף שבוע, קחו כמה דקות לעבור על היומן אחורה למשך שבעה ימים ותבדקו רגע מה קרה כל פעם שהברזתם מהסשן של היוגה עם עצמכם.

ותנהלו רישום מדויק:
בתאריך כך וכך, לא הגעתי לעשות יוגה, כי נשארתי בעבודה
בתאריך כך וכך, לא הגעתי לעשות יוגה, כי תפרתי מסיבה כל הלילה ולא יכולתי לקום
בתאריך כך וכך, לא הגעתי לעשות יוגה, כי העדפתי להשאר במיטה תחת הפוך מאשר לצאת
לסלון הקר
בתאריך וכך וכך, לא הגעתי לעשות יוגה כי הילדים טיפסו עלי.

ואז,

פתחו את היומן, ותקבעו את הפגישות עם עצמכם, לשבועיים קדימה. וכך כל שבוע, תקבעו לעוד שבועיים.
למה שבועיים? משום שעוד שבועיים, היומן שלכם כנראה עדיין יחסית ריק ועדיין יהיה לכם נוח לכבוש זמן.
וכל שבוע, למשך כמה שבועות טובים, אתם סוגרים את השבוע, ומנהלים רישום למה זה התפספס.

 

 

ומה שייצא מזה

שתוך כמה שבועות, אתם לא תוכלו להפסיק לראות את כמות הפעמים שאתם מתעדפים את הרצונות שלכם במקום אחרון.
ופה, יתחילו לצוץ שאלות. למה הדבר כך? מה עלי לעשות כדי לשנות את זה? ואולי אני בכלל לא רוצה לעשות יוגה? אולי זה לא חשוב לי כמו שחשבתי ואני יכול להפטר מהמחשבה העיקשת הזו ולהפטר מיסורי המצפון? 

כמובן שזה לא מדע מדויק, וציניקנים יגידו שזה לא עובד
אבל אני אומר, תנסו. מה אכפת לכם. מקסימום זה יצליח.
ואם אתם לא מנסים, שאלו את עצמכם למה.
למה שתעדיפו כל הזמן להנמיך את הרצונות שלכם, ואיזה טוב
יצא מזה? ומה מרוויחים מזה?

אלה שאלות קשות, אבל מתבקשות

אנחנו לא טובים בלתעדף את עצמנו קדימה

ואלחש לכם סוד, זה לא רומנטי, זה לא מגניב, זה לא אלטרואיסטי.
לא לשים את הרצונות שלכם בפרונט, פוגע בכם ובסביבה שלכם, שלא מקבלת
אתכם בשמחה ובשביעות הרצון האפשרית לכם.
כך שלתעדף את עצמכם גבוה, זה צו השעה בעידן שלנו, זה לא אומר לדרוך
על אף אחד או להיות אגואיסט. להפך, זו הדרך היחידה לחיות חיים מושלמים ומוגשמים.



ועכשיו 2023

איזו החלטה תיקחו לעצמכם? איך תהפכו את השנה הזו להיות אחרת?
איך לא תסתכלו בעוד שנה מהיום, אחורה על השנה והיא תראה בדיוק כמו השנה שקדמה לה?
הבחירה בידיכם, בידינו
החיים, כבר התחילו. איך נמדוד ונעצב אותם לצרכינו?
צריך לקחת גישה ניהולית, שרואה את הדברים מלמעלה. שיוצאת מהקורבנות ומהפאסיביות,
ובאה לכבוש, להרים, ולייצר לעצמכם, את החיים הכי טובים שרק אפשר.

צעד צעד, בחמלה ואהבה,
זה מגיע. אבל צריך להתחיל. והזמן, הוא עכשיו.

2023 שמחה לכולכם

ואם סיימתם לקרא את כל זה ואין לכם דף בצד עם נקודות שלקחתם ליישום, הרי שלא קראתם את הניוזלטר הזה בכלל:) לכו קחו דף, תרשמו נקודות לקחת, ויאללה

מוזמנים\ות להצטרף לזום חינמי ב-1.1 על ניהול של אושר, כאן

יאיר

שתפו ב-

פייסבוק
טוויטר
מייל

הצטרפו לניוזלטר שלנו