בין מאמץ להשתדלות

אבל אנחנו כולנו, אנשים של החברה המערבית, 
מתקשים לתת לדברים לזרום. גם אני ככה, ברור.

ואני חושב שכשאנחנו בוחרים בפעולה מתוך מה שאנחנו תופסים כ’מאמץ’
אנחנו חוטאים לדבר ומוסיפים חיכוך, חוסר טבעיות לתוך ההוויה שלנו, שהיא כולה טבעיות אחת שלמה. 

ובמקום זה, אפשר לדבר על השתדלות. 
השתדלות, נתפסת כרכרוכית.
כמשהו לא מחייב.
משהו אנטי גברי. אנטי הישגי.
משהו שמזמין רגשות אשם וביקורת עצמית מעצם המילה.
אבל אני רואה את ההשתדלות כמשהו אחר לגמרי.

השתדלות עבורי היא לא לנסות לעשות את הדבר עצמו
אלא לנסות לדאוג שסך כל הגורמים שמשפיעים על הדבר עצמו – יהיו בהלימה עם מה שאני צריך ורוצה. 

למשל, בדוגמא האהובה עלי, 
לצאת לעשות ספורט.
מאמץ יהיה ‘אני מכריח את עצמי לצאת החוצה לרוץ למרות שאני לא רוצה’.
ובחלק מהפעמים זה באמת יעבוד. אולי אפילו מלא פעמים.
אבל מתישהו, זה עשוי כבר לא להחזיק יותר. ואנחנו נגיד לעצמנו שאנחנו מתקשים בליצור הרגל.
ואני אגיד – לא. אנחנו מתקשים בלהקשיב לעצמנו ומנסים לכפות על עצמנו מאמץ, לא טבעי, במקום השתדלות.

וההשתדלות תהיה למשל, להסתכל מלמעלה על הסיטואציה ולחשוב לעצמנו מה צריך לקרות על מנת שהדבר יקרה. 
האם המוזיקה שלי לריצה מטופלת?
נוח לי בבגדים?
אני יודע מה המסלול שאני רוצה לעשות?
טוב לי בבוקר?
טוב לי בערב?
טוב לי לבד?
טוב לי ביחד?
מה שיכנו בצבא – לתחקר את הארוע.