אין הרבה דברים שאני יכול להגיד שלמדתי מנתניהו (זה לא פוסט עליו תנשמו).
אבל אני כן זוכר בניינטיז כשהוא עוד חיפש את מקומו והיה צריך לעשות טריקים שונים על ספקטרום שלם של טריקים, כשנשאל שאלה שלא היה רוצה לעסוק בתשובתה, הוא היה עונה ‘זו לא השאלה’ ומסיט את הדיון.
כלומר נניח השאלה הייתה מה עמדתך בנושא הסכסוך היהודי פלסטיני והאם הסכמי אוסלו הם דבר שצריך להסכים לו, או לא, הוא היה יכול לענות תשובה כמו ‘זו לא השאלה. השאלה היא מה מצב החניה בקרית עקרון’ – והיה נכנס למונולוג שלם על קרית עקרון ובעיות החניה בקרית עקרון.
באופן דומה או אולי לא דומה כלל, השאלה שמטרידה את עולם האמנות ואף חצתה אותו – היא האם האמנות שמיוצרת על ידי מכונות AI סטייל דאלי2 ואחרות, היא אמנות ‘לגיטימית’.
את העבודה שיש כאן למעלה יצר ג’ייסון אלן, שלא יודע לצייר כלל.
ובכל זאת העבודה שלו, ששמה “Théâtre D’opéra Spatial” זכתה באחד הפרסים הראשיים בקטגוריית ציור ביריד האמנות השנתי של קולורדו.
וכמובן שנוצר דיון בינלאומי לגבי לגיטימיות האמנות הזו. האם אדם שלא יודע לצייר יכול לזכות בתחרות אמנות?
וכמובן שכאן נכנסת השאלה האחרת, מהי אמנות והאם יש מי שיכריז על אמנות כלגיטימית או לא. מבלי להדרש לדיון הזה, שהוא בעיני לגיטימי אבל דעתי מאד ברורה שאין מגבלה על האמנות, בין אם היא נוצרה על ידי מחשב, ובין אם היא יוצאת כנגד סמלי מדינה, או דת או כל דבר קולקטיבי, בואו נדבר על אספקט אחר
והאספקט האחר הוא בלכוון את השאלה ולהתרחק מ’האם זו אמנות לגיטימית או לא’.
השאלה המעניינת (אהלן שיעור מביבי) יותר כאן, היא מה תעשו לגבי זה.
כי תראו, ברגע שטכנולוגיה מופיעה, זה אבוד ואי אפשר לחסום אותה יותר. זה כמו זן חדש של מחלה שמאד קשה למגר וכולנו ראינו שמהשניה שהגיחה הקורונה – החלו הווריאנטים שלה. אי אפשר לעצור טכנולוגיה.
הדבר היחידי שאפשר לעצור – זה את הפחד ממנה. וכדי להפסיק לפחד ממנה, צריך להיות סוכני שינוי בעולם של עצמנו.
בניינטיז, המחשבה שסאמפלר, כלי אלקטרוני, יוכל להחליף כלים חיים, הייתה מזעזעת למרבית המוזיקאים בעולם. עד היום יש אנשים שלא רואים באנשים שמנגנים על כלים אלקטרונים כ’מוזיקאים’. האמנם?
זוכר כשאמדורסקי כפרה עליו הוציא את מנועים שקטים. איזו התרגשות. מוזיקאי ש’ערק’ ו’עבר את הקווים’ וכמו שקוואמי שר בשיר שלו – עזב את הגיטרה, וקנה סאמפלר.
למי אכפת היום. מה עשו חברות הגיטרות? התאימו עצמן. הסתפקו בנתחי שוק קטנים יותר (אם בכלל נפגעה פרנסתם), או פיתחו מוצרים נלווים.
כלומר – חדשנות.
עולם האמנות על ה-Gatekeepers שלו בלחץ, מוצדק. פתאום יגיעו המקבילים של המוזיקאים עם הסמפלר ויקראו לעצמם מוזיקאים. יגיעו כל הג’ייסון אלן של העולם, יגידו למחשב משהו, והמחשב יוציא משהו, ואז יתלו את המשהו הזה בסלונים, ולא יהיה מי שיחתום על זה חוץ מג’ייסון ומתרחשת בדיוק אותה הפניקה שמתרחשת בכל פעם כשהעולם מתחדש בגישה, טכנולוגיה או תחום חדש.
אנשים מפחדים על מעמדם, כיסם וכיסאם. וזה מובן, וזה באמת מפחיד.
בקרוב יגיעו כלי AI שידעו לבנות תכנית פעולה לפרויקטים ומה יהיה איתי? אהיה מחוסר עבודה? מפחיד לא?
הלהקה שלי WATER KNIVES תוציא אלבום חדש ממש בשבועות הקרובים. תמונת האלבום ותמונת שלושת הסינגלים – הם עבודה של דאלי2. ואז חברנו למוח האנושי ובעיקר – הלב, של המעצבת המופלאה שאיתה אני עובד שנים, אפי קישון. והיא תיקח את זה לאן שתיקח לפי ה fine tunings. ואני חושב שזה מודל מעולה. כי דאלי הציג לנו רעיונות שמי יודע אם המוח האנושי שלנו היה מצליח לחשוב.
בעשותו כך, דאלי2 יצר עבור סוג של נקודת התחלה ונקודת ייחוס לעבוד ממנה ועכשיו אנחנו יכולים לטפס מכאן. כלומר, הצלחנו להגיע ל 100% שרצינו, רק באמצעות דיבור עם מכונה. ועכשיו, אפי תיקח את זה ל 200%.
אפי כאדם, ואני מרים לך פה כפרה, לא מאוימת מדאלי. זה כלי עבודה בארגז כלים, לא פחד קיומי. וזו הגישה שצריך לאמץ כלפי כל סוגי החדשנות בעולם ש’מאיימות על שוק העבודה’ וכל הקשקשת שסוכני כותרות מוכרים.
עוד כלי בארגז כלים. המוח האנושי הוא אלסטי, ימציא לנו פטנטים חדשים והתאמות חדשות למציאות חדשה.
אז השאלה היא לא האם לגיטימי או לא, או האם זה יקרה או לא. בשניה שהטכנולוגיה פה, זו עובדה גמורה.
השאלה היחידה שיש לעסוק בה כדי לא ליפול לקרבנות ולהאבק בתחנות רוח – היא איך עכשיו, מייצרים את השינוי באיך אני עובד, סוג השירותים שאני מציע, וכרגיל שאלת השאלות – מהו הערך שאני כאיש מקצוע מביא לשולחן. כי למחשבים יקח לא מעט זמן להצליח להחליף את יכולת אספקת הערך האנושי. תוצר של עבודה אינו ערך. רגשות, גישה והבנת הניואנסים הקטנים ביותר של הלקוח והאדם ובן הזוג והילד שמולך, ולהבין מה באמת הם צריכים, זה דבר שלמחשב, לפחות לכרגע, יהיה מאד קשה לפענח. כי חלק מההבנה הזו היא הקסם המכונה אינטואיציה, אנרגיה, תזוזות פנים, שיעול קל, נגיעה במצח. הדברים שיוצאים כתשדורת מצד אחד, ומתקבלים כקלט בצד השני, לטובת פיענוח.
כלומר, להיות אדם.
השאלה הנשאלת האחרונה, היא איך נהיה יותר אדם בשירות שאנחנו מציעים לעולם בכל הכובעים שיש לנו במהלך היום. יותר אדם, פחות ספק או פועל.
אני חושב שנסתדר, ג’אסט פיין.
בתמונה הראשית: ביקשתי מדאלי2 לצייר פלמנקו רוקד עם גיטרה בס.
מוזמנים\ות להצטרף לניוזלטר שלי (פה למטה) בשביל תוכן מעניין במייל.
