מה תעדיפו להיות? בהירים או חכמים?

חוכמה או בהירות?

נתקלתי הבוקר בציוץ של נאוואל ראוויקנט, שהוא כתב:
Clear thinker is better compliment than “smart”
(כלומר: חושב\ת בהיר\בבהירות, היא מחמאה טובה יותר מ’חכם\ה’)
ומאד אהבתי את זה 
למה?
 
נכון יש את אל תתנו לבנאדם דגים למדו אותו לדוג/תנו לו חכות?
אז אותו הדבר עם המחשבה. 
 
בכל התהליכים שאני מעביר, אני תמיד אומר לאנשים שאת מה שצריך לדעת, הם כנראה כבר יודעים
רוב התשובות קיימות לנו בראש, ואם לא, יש גוגל וצ’אט ג’יפיטי למי שכבר גילה את הפלא.

על תבונה ורגישות

 
אז למה זה מרגיש לנו כאילו אנחנו הולכים באפלה?
כי אנחנו מחוסרי בהירות במחשבה. 
בין אם זה בגלל עומס ריגשי, קוגנטיבי, או פיזי
אי אפשר לצפות מאיתנו לתוצאות שאינן ‘המינימום ההכרחי’
כשאנחנו עמוסים. את זה אנחנו יודעים וזה טריוויאלי.
 
ולכן אני לא מחפש להיות חכם, או עדיף – תבוני
אני חושב שהתבונה תגיע מצירוף של זירות ידע שקיימות במוח, וההלחם המיוחד שלהן, 
הוא מה שיעשה את ההבדל בחיים שלי ושל כל אחד אחר. 
אבל כדי שאוכל לראות את זירות הידע במוח, ולייצר את ההלחמים, אני חייב להוריד
עומס. 

המצ'טה של העולם המודרני

לי זה עלה בגלל שנים אבודות בערפל של ADHD
אבל גם בלי ברכת קשב וריכוז, כולם מכירים את הבעייתיות שבערפל הזה.
זה כמו להכנס לחדר ילדים, עם 10 ילדים צורחים, וליצן מפחיד שמנסה 
לשלוט בסיטואציה, בזמן שחצי ילדים מקיאים כי יש וירוס בטן מניאק 
בשבועות האחרונים (נכתב מנסיון קשה מאד, נאמר זאת כך), וחצי מהילדים 
מחליטים להפעיל בבת אחת את השלט רחוק המצפצף השטני הזה שעושה מוזיקה של 
It’s a small world after all
בברדק כזה, כמו שאומרים, כל אחד היה יוצא מדעתו.
 
ולכן אם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהתבונה קיימת בנו
ופריטי המידע שירכיבו את החוכמה והתבונה, גם הם ברובם קיימים בנו
מה נשאר? חשיבה בהירה. זה באמת המצ’טה שאיתה
נחתוך בסבכי הג’ונגל של העולם המודרני.

על חמשת מוקדי הבהירות

בלי חשיבה בהירה, באמת אין לנו סיכוי
ורק נשאלת השאלה, מה תעשו היום בשביל להוריד לעצמכם את העומס 
הרגשי, הקוגנטיבי מהראש. 
אני מתעסק בקורס שלי בחמשת מוקדי הבהירות:
 
1. לדעת בכל רגע נתון את *כל* מה שיש לעשות
(זה לא קורה כרגע כי המשימות שלנו מפוזרות במיילים, ווצאפים, טאבים וכו’, ולכן בכל רגע צפויה לנו ‘הפתעה’ מסיחת דעת)
 
2. לדעת איך לתעדף לעצמנו סדר יום
(זה לא קורה כרגע כי בכל רגע נתון אנחנו רואים את כל מה ש*לא*
עשינו וזה כמו איזה קוף קטן על הכתף שלנו שלוחש לנו ‘לא בסדר, לא בסדר’)
 
3. במקומות שבהם אנחנו נמנעים בגלל פחד – לדעת
מה בדיוק הפחד ואיך אפשר לייצר תנועה בתוכו.
(זה לא קורה כרגע כי אנחנו לא לוקחים את מוקדי ההמנעויות שלנו
כ’פרויקטים’ להכנס בהם, ופשוט מדפדפים את זה הלאה.
עד שיגיע הדד-ליין החיצוני כמובן)
 
4. לדעת לאן הולכים החיים שלנו?
(זה לא קורה כרגע כי אנחנו מפוקסים בד”כ רק על דבר אחד שבוער
ואנחנו לא רואים את מכלול הדרך שנקראת ‘החיים’ ושהיא עצמה
הדרך לשביעות רצון אישית)
 
5. לדעת איך לפרק תוכניות גדולות לפעולות קטנות
(זה לא קורה כרגע ואז כל דבר גדול מיצר הימנעות, כי זה מפחיד)
 
מי ששולט\ת בזה, הופך\ת להיות בלתי מנוצח\ת. 
בחיי. ראיתי את זה על עצמי.

מה עוד יש שם?

לא אומר שאין עיכובים ואין פחדים ואין סטיות 
הכל יש, להיות אנושי זו מצווה גדולה 
אבל, הכל בגרף עולה. תמיד. 
תחושת הסיפוק תמיד תהיה קיימת.
 
זו האחריות הרדיקלית שלנו על החיים שלנו, 
כדי שנהיה טובים יותר גם למשפחות שלנו
ולחברים ולקולגות
וגם לאלה שאנחנו רבים איתם על פוליטיקה בפייסבוק
מקום נוכח בחיים של עצמנו, 
זו הדרך היחידה לטעמי, לחיות חיים טובים היום. 
מה עוד יש שם, אחרי הכל:)
 
 

שתפו ב-

פייסבוק
טוויטר
מייל

הצטרפו לניוזלטר שלנו

    0
      0
      עגלת הקניות
      העגלה ריקהחזרה לעמוד הבית
      דילוג לתוכן