אז מה שקורה זה שסדר היום שלכם מוכתב על העולם החיצון. אין סדר, אז הבלאגן מכתיב לכם סדר.

הוא מייצר לכם תחושת פומו בלתי פוסקת על ‘כל מה שפספסתם בקבוצות’, וכל הזמן נכנסות עוד ועוד הודעות.

אז במקום לעסוק בדברים שחשובים ומניעים קדימה, אנחנו עוסקים בלהדוף את השיטפון הזה. אי אפשר להתקדם כשרק הודפים.

והמשימות החשובות באמת – נעלמות מהעין, נדחות, מתפספסות. 
בתוך ערימה של טפל, בלאגן ורעש, ה’עיקר’ לא יוכל לבלוט כמו שצריך.